מנכ"ל דלק חייב לחברה 13 מיליון שקל
קבוצת דלק העניקה לאסי ברטפלד שלוש הלוואות לרכישת מניות, מועד הפירעון נדחה ובינתיים מושך המנכ"ל שכר בעלות של 7.6 מיליון שקל בשנה. הכנסות חברת קרסו נשחקו, אבל המנכ"ל נהנה מבונוס גבוה
ברוב החברות המנכ"ל מככב בראש טבלת השכר. חברות אחזקה הן היוצאות מן הכלל - מי שעומד בראש הפירמידה שם לאו דווקא מקבל את כל המשאבים, וחלק נעצרים אצל הכפופים להם.
דוגמה נהדרת לכך היא קבוצת דלק של יצחק תשובה, שם המנכ"ל אסי ברטפלד סיים את 2012 בעלות שכר צנועה יחסית של 7.6 מיליון שקל (כמעט 5 מיליון שקל מתוכה בעלות אופציות, שלא ברור כמה באמת יהיו שוות ביום המימוש), פי 48 משל העובד הממוצע בקבוצת הענק, שחולשת על אחזקות מרודשף הבריטית ועד דלק קידוחים וחברת הביטוח הפניקס.
ברטפלד נמצא מקום אחד לפני האחרון ברשימת חמשת מקבלי השכר הגבוה בקבוצה. במקום הראשון ניצב דווקא אחד הכפופים לו - עוזי ימין, מנכ"ל דלק US, שנהנה ב־2012 מעלות שכר בהיקף מפלצתי של 11.9 מיליון שקל. מתוך סכום זה, כ־11 מיליון שקל היו במזומן והטבות, למשל בונוס של 5.8 מיליון שקל, ותשלום על מגוריו בארה"ב, הוצאות חינוך והוצאות טלפון.
עוד צועדים לפני ברטפלד בטבלה של 2012: בועז צ'צ'יק, מנכ"ל דלק אירופה, עם שכר בעלות של כ־9 מיליון שקל, וכן יצחק עוז, מנכ"ל שותף באגם לידרים, עם שכר בעלות של 8.3 מיליון שקל. אגב, אחד הכפופים לימין - אסי גינזבורג, סמנכ"ל בדלק US, חתם את 2012 עם עלות שכר של 7.5 מיליון שקל, רק כ־70 אלף שקל פחות ממנכ"ל הקבוצה ברטפלד.
ואם כל זה לא שכנע אתכם שברטפלד הוא אדם צנוע יחסית לחבריו בקבוצה, בשנת 2011 הוא כלל לא נכלל בטבלת מקבלי השכר הגבוה בקבוצה. באותה שנה הסתפק ברטפלד בשכר בעלות של כ־3.5 מיליון שקל בלבד, פי 23 משל העובד הממוצע בקבוצה.
קבוצת דלק העניקה לברטפלד שלוש הלוואות שונות לרכישת מניות של חברות־בנות מקבוצת דלק, בריבית של 4%. עד 2006 קיבל ברטפלד הלוואות מקבוצת דלק בסכום של 4.4 מיליון שקל, שהיו אמורות להיפרע ב־2010, אולם מועד פירעונן הוארך, בעלות של כ־900 אלף שקל. הלוואה נוספת מ־2006 היתה בהיקף 500 אלף שקל, ובנוסף קיבל ברטפלד גם הלוואה בגובה 800 אלף דולר לרכישת מניות של החברה־הבת IDE. כך מצא את עצמו ברטפלד חייב לקבוצת דלק, נכון לסוף 2012, 13.6 מיליון שקל.
הדירקטוריון נימק את תנאי העסקתו של ברטפלד כך: "מר ברטפלד מעורב בכל תחומי פעילות הקבוצה ומכהן כדירקטור בכל החברות המוחזקות המהותיות. למר ברטפלד רקע מקצועי וניסיון ניהולי רב והוא ממלא את תפקידו בהצלחה מרובה לקידום ופיתוח עסקי הקבוצה ונושא באחריות כבדה. מר ברטפלד הוביל את הקבוצה לרווחיות וביסס את מעמדה כחברת אחזקות מובילה תוך יצירת ערך לבעלי המניות. יצוין כי מר ברטפלד לא מקבל תגמול נוסף בהיותו דירקטור בחברות־בנות של הקבוצה, למעט אופציות בדלק US.
"על בסיס כל האמור לעיל, בהתחשב במנגנוני התגמול הקיימים בשוק לנושאי משרה בתפקידים דומים, בשביעות רצון הדירקטוריון מביצועי המנכ"ל...לדעת הדירקטוריון התגמול הנו הוגן וסביר".
הבונוס למנכ"ל קרסו לא נפגע גם כשהרווח יורד
2.3 מיליון שקל - זה גובה המענק שקיבל יצחק וייץ, מנכ"ל יבואנית הרכב קרסו, בסיכום 2012. בבונוסים נראה כי החברות הציבוריות אימצו שתי דרכים עיקריות לתגמול הבכירים - בונוס קבוע או בונוס תלוי ביצועים. בונוס קבוע, כשמו כן הוא: תשלום קבוע בכסף מזומן פעם בשנה. החברה יכולה לרדת במכירות, לאבד נתח שוק, להפסיד כסף, ואותו בכיר עדיין יוכל ליהנות ממלוא הבונוס שהובטח לו בהסכם ההעסקה.
בשנים האחרונות יורדת קרנו של הבונוס הקבוע לטובת זה תלוי הביצועים, שלרוב נגזר כשיעור מהרווח לפני מס. יש גם מי שמקזזים ממנו הפסדים של שנים קודמות, או קובעים רף מינימום שמתחתיו לא יוענק בונוס כלל.
בקבוצת קרסו הגדילו לעשות ונתנו למנכ"ל את שני סוגי הבונוסים. וייץ מקבל בונוס בגובה 500 אלף שקל צמודים למדד, ועוד מענק בגובה של 1.5% מהרווח לפני מס של החברה, אם הרווח הוא עד 90 מיליון שקל. אם הרווח לפני מס הוא 90–130 מיליון שקל, המענק לוייץ תופח ל־2% והוא יכול להגיע עד 3%, לפי כמה מדרגות נוספות. כל הסכומים צמודים למדד כמובן.
מה שכן נשחק ב־2012 הן הכנסות החברה, שירדו ב־5% באותה שנה ועמדו על 2.7 מיליארד שקל. זאת בשל ירידה במכירות רכבים חדשים של רנו, ועלייה במכירות ניסאן, שלא הצליחו לפצות על הירידה. הרווח הנקי ירד ב־15.5% והסתכם ב־82 מיליון שקל.
בסך הכל קיבל וייץ שכר בעלות גבוהה פי 68 משל העובד הממוצע בחברה. פער יחסית גבוה, אך עדיין נמוך מ־2011, אז נהנה וייץ משכר שנתי בעלות לחברה של 10.5 מיליון שקל, שהיה גבוה פי 86 משל העובד הממוצע.
בנימוקים לשכרו הוסבר כי "בקרב חברי דירקטוריון החברה קיימות שביעות רצון והערכה לתפקודו של מר וייץ כמנכ"ל החברה. מר וייץ הוביל את החברה בתקופות הקשות שעברה והצליח להביא אותה להיות מהחברות המובילות בענף הרכב. במסגרת בחינת התגמולים לשנת 2012 למר וייץ, נבדקו בין היתר תנאי העסקתו, הרקע ההיסטורי לתנאי התגמול, כישוריו הרלבנטיים וכן תנאים של בעלי תפקידים דומים בחברות ההשוואה. הדירקטוריון בחן את פועלו ותרומתו של מר וייץ במהלך שנת 2012 וקבע כי מר וייץ עמד בתנאי ההסכם עמו ובדרישות תפקידו.
"על בסיס האמור לעיל... התגמול של מר וייץ הנו סביר והוגן ומהווה תמורה נאותה לתרומתו לפעילות החברה ותוצאותיה". כמו חברות רבות אחרות, גם בקרסו לא פירטו מהן החברות שאליהן הושוו תנאי שכרו של וייץ.
השכר של מנכ"ל ביטוח ישיר הוכפל בשנת 2012
רביב צולר, מנכ"ל חברת ביטוח ישיר, נהנה בשנת 2012 משכר בעלות של 11.6 מיליון שקל, פי שניים מעלות השכר שלו ב־2011. מקור הקפיצה בשכר בין השנים הוא בבונוס מיוחד וחד־פעמי שלו זכה צולר בגובה 7.5 מיליון שקל, בגין מעורבותו בעסקה שנחשבת אסטרטגית לקבוצת ביטוח ישיר שבשליטת משפחת שניידמן, שבמסגרתה השקיעה קרן ההשקעות באטרי 124 מיליון שקל בתמורה ל־17% מביטוח ישיר. צולר הוגדר כמי שלקח חלק מרכזי בעסקה, שהובילה להצפת ערך לבעלי המניות, מה שהצדיק לטענת החברה את המענק המיוחד, שעלותו גבוהה מעלות השכר הכוללת שלה זכה בשנת 2011 כולה, שעמדה אז על 5.5 מיליון שקל.
עובדי ביטוח ישיר הסתפקו בעלות שכר ממוצעת של כ־15 אלף שקל בחודש ב־2012, כך שצולר נהנה מעלות שכר הגבוהה פי 64 מעלות שכרם. יש לציין כי עלות שכר של 15 אלף שקל לעובד היא לא רעה יחסית לעובדה שעיקר מצבת העובדים של ביטוח ישיר הוא נציגי מוקדים טלפוניים, רבים מהם סטודנטים, תפקידים המתאפיינים בשכר נמוך יחסית ובתחלופה גבוהה.
בהסבר של הדירקטוריון לשכר נכתב כי: "לאחר שהנהלת החברה סקרה את פועלו ותרומתו העיקריים של כל נושא משרה בתקופת הדו"ח להשגת היעדים העסקיים ולאחר שוועדת התגמול והדירקטוריון קיימו דיון נפרד, בלא נוכחות נושאי המשרה של החברה, מצאו ועדת התגמול והדירקטוריון כי התמלוגים הנם הוגנים וסבירים, וכל זאת בהתחשב בגודלה של החברה ובהיקף פעילותה וכן לאור מדיניותה ארוכת הטווח ויעדיה בהיבט היכולת לשמור על מנהליה הקיימים, באופן המאפשר העמדת צוות ניהולי בכיר ברמה גבוהה ובעל מסירות גבוהה לחברה".
