לונדון לא מחכה לי ובטח לא לשקל

לא אוהבים אותנו בלונדון. אני לא מדבר על הפגנות אנטי־ישראליות באוקספורד, או על כתבות חד־צדדיות ב־BBC. העניין הוא לא אנטישמיות, אלא אנטי־שקליות. לשקל יש פוטנציאל להפוך למטבע מעניין מאוד - היעדר מתאם בין השקל למטבעות האירופיים, והייחוד של השוק המקומי מבחינת חוסן וצמיחה, היו יכולים להפוך את השקל למטבע הגנתי שחובה להכניס לכל תיק מטבעות.

ברוב המטבעות בסדר גודל הדומה לו (מבחינת התפתחות השוק) כמו הזלוטי הפולני והראנד הדרום אפריקאי, מרכז הכובד של הפעילות מבחינת עשיית שוק כבר מזמן עבר ללונדון. אמנם הבנקים הזרים ניסו "להשתלט" גם על השקל, אבל נתקלו בשוק מקומי מפותח בהרבה. בהיעדר בסיס לקוחות איתן, הבנקים הזרים התקשו להתחרות בשוק המקומי, ובסופו של דבר נותר מרכז הכובד של הפעילות בשקל בתל אביב. ואכן, היקפי המסחר בעסקאות ספוט בשקל עומדים על כ־2 מיליארד דולר ליום בלבד בהשוואה ל־4 מיליארד דולר בראנד הדרום אפריקאי.

פישר הוציא את החשק

מדוע הדסקים שמתמחים בשווקים מתעוררים לא מגלים עניין בשקל בהשוואה למטבעות אחרים? הרי לא ייתכן שהסוחרים שם הם אנטישמיים, מה גם שמקובל להניח שרבים מהם יהודים.

הסיבות הן רבות:

1. התערבויות בנק ישראל: אחת המטרות שהציב לעצמו בנק ישראל היתה להגן על שוק המט"ח מפני מה שסטנלי פישר כינה "Excessive moves", כלומר - תזוזות מוגזמות בשער השקל מול הדולר - הגנה אותה השיג באמצעות התערבות בשוק, התערבויות שבוצעו במציאות רק כשהדולר נחלש לעומת השקל. הבנקים הזרים, שראו בהיחלשות הדולר פוטנציאל לרווח, נחסמו על ידי פעולות בנק ישראל, והשוק ה"מוגן" שפישר הצליח לייצר הוציא חלק מהחשק שלהם לסחור בשקל.

2. חובת הנזילות: בינואר שעבר ביצע בנק ישראל התערבות נוספת שמטרתה להדיר את הזרים מהשוק המקומי, על ידי חיוב הבנקים המקומיים להפקיד 10% מסך כל עסקה עתידית בבנק ישראל (לא כולל ספוט). הבנקים המקומיים "קיזזו" את העלות הנוספת על ידי הרחבת המרווח לזרים, דבר שבהכרח מקשה על פעילות הבנקים הזרים בישראל.

3. שבוע העבודה: מכיוון שהבנקים הישראליים הם עושי השוק העיקריים, שבוע העבודה שמסתיים בישראל לפני כניסת השבת מקשה על הזרים לסגור פוזיציות לקראת סוף השבוע, בייחוד לאמריקאים. בנוסף, בגלל הדומיננטיות של השוק המקומי, לא באמת מדובר בשוק שפעיל 24 שעות ביממה כמקובל בשאר המטבעות.

4. הבנה בשוק המקומי: בסיס הלקוחות של הבנקים המקומיים לא רק שמאפשר לנו להיות תחרותיים יותר במרווחים, אלא גם נותן לנו הבנה לגבי מגמות ותהליכים שחסרים לסוחרים הזרים בבואם לסחור בשקל.

5. טכנולוגיה: פערי טכנולוגיה כגון חוסר בציטוט אלקטרוני איכותי ובנוכחותם של ברוקרים קוליים בשוק השקלי הם משהו שסוחרי דור ה־Click and trade מפחדים להתעסק איתו.

הישראלים יכולים לישון בשקט

אם עד עכשיו משתמע כאילו הבנקים הישראליים הם המרוויחים הגדולים מחוסר העניין בשקל, לא כך הדבר בהכרח. השוק האיטי והלא קורלטיבי מקשה על גיבוש תחזית לשקל, הבנקים המקומיים מספקים אמנם נזילות לשוק אך לא תמיד נהנים מאותה רמת מרווחים בבואם להתכסות, וברור כי פעילות של שחקנים נוספים היתה מגדילה את הסחירות בשקל ואת סך הפעילות הכולל.

אז מי מרוויח מהמצב? הציבור הישראלי! בשעה שאזרחי פולין, דרום אפריקה ואפילו גוש היורו חווים תזוזות יומיות של אחוזים שלמים במטבע שלהם, בישראל האזרחים (ובתוכם החשבים, היבואנים והיצואנים) יכולים לישון בשקט הודות לאי של יציבות יחסית בעולם סוער.

הכותב הוא סוחר מט"ח בחדר העסקאות של לאומי שוקי הון