בבנק הפועלים מפילים את תיק הדיווח המאוחר על המנכ"ל צבי זיו

לפחות ארבע פעמים לאורך הדיווח המיידי שהגיש שלשום בנק הפועלים לרשות ניירות ערך שבה ומודגש חוסר הידיעה של הדירקטוריון. "לא נמסר לדירקטוריון עדכון", נכתב שם, וגם "לא הוצג בפני הדירקטוריון", ואחר כך "הנהלת הבנק סברה שהאומדנים שהגיעו אליה בלתי מגובשים... מכדי להביאם בבוסריותם

תפקידי המנכ"ל והיו"ר מוגדרים באופן כללי בחוק. אבל היחסים ביניהם בפועל הם נגזרת של ניסיונם המקצועי, תחומי העניין שלהם, הנחיות הבעלים שלהם וכמובן האופי והאגו של כל אחד מהם. בבנקים גדולים האינטראקציה ביניהם הדוקה במיוחד. הם נפגשים באופן תדיר בוועדות השונות ומעדכנים זה את זה, בוודאי בתקופות משבר. שלושת ראשי הדירקטוריון בשלושת הבנקים הגדולים בישראל - דנקנר בפועלים, איתן רף בלאומי ושלמה זהר בדיסקונט - נחשבים ליו"רים פעילים ומשפיעים. כאלה שרוצים לדעת הכל.

לכן קצת קשה לקבל כפשוטו את הדיווח לבורסה. מדוע זיו לא טרח לעדכן יו"ר פעיל כדנקנר על החשש לגורלם של 200 מיליון דולר נוספים בתיק הנכסים של הבנק. במיוחד קשה אם זוכרים שהבנק כבר דיווח על ירידת ערך של חצי מיליארד דולר בתיק. אפשר גם לתמוה מדוע אף דירקטור לא דרש דיווח שוטף על כל האינדיקציות שיש בידי ההנהלה לגבי שווי התיק, רגע לפני פרסום הדו"חות הכספיים.

אז כיצד נולד נוסח הדיווח אתמול, שעשה הפרדה כה ברורה בין אחריות ההנהלה לדירקטוריון?

מישהו צריך לשלם את המחיר

הדיווח, נזכיר בקצרה, נולד רק בשל דרישתה הנחרצת של הרשות. זו ביקשה לדעת מדוע התעכב הבנק ולא דיווח מיד על ירידה נוספת בתיק ניירות הערך שלו במועד שבו דיווח על מחיקות ענק בסך כ־500 מיליון דולר. ברשות בדקו והניחו כי בזמן פרסום הדוחות הכספיים לשנת 2007, ב־31 למרץ השנה, ידעו בבנק כי יידרשו להכיר בירידת ערך נוספת של כ־170 מיליון דולר. אולם רק ב־17 לאפריל, כשבועיים לאחר פרסום הדו"חות, דיווח הבנק על מחיקה נוספת, שצמחה לבסוף ליותר מ־200 מיליון דולר. ללא ספק טענה שזורעת מבוכה בבנק.

לא במקרה גייסו בפועלים את עו"ד רם כספי כדי לתאם מול הרשות את הנוסח הסופי. כספי, כשלצדו עו"ד פיני רובין, המייצג את הבנק, יודעים לנסח באופן מושלם: גם רשות ניירות ערך תצא מסופקת, גם הדירקטוריון יצא חף מכל ידיעה, וגם ההנהלה שלא דיווחה לא עשתה זאת משום שביקשה להטעות, אלא כי המידע בידיה היה "בוסרי, סותר ובלתי אמין לכאורה". לא פחות משש פעמים נכתב "בוסרי" לאורך המסמך המשפטי הפתלתל, שמכבה כל הרהור של תביעה ייצוגית. רק שאלת שיקול הדעת של ההנהלה שלא דיווחה נשארה לפעום.

גורמים בבנק רומזים שברשות ניירות ערך מצפים שיוגש להם ראשו של המנכ"ל. אם אכן כך, זה עשוי להסביר את הפלת התיק עליו. זה עשוי גם להסביר את הדרישה של רשות ני"ע לציין את סעיף 12 בדיווח, לפיו הדירקטוריון ישוב וידון בנושאים שהובאו בפניו בישיבה המכרעת טרם פרסום הדו"חות, לרבות שכרו של המנכ"ל זיו.

לכאורה אפשר היה לבוא ולטעון מה מבקשת רשות ני"ע לקשור בין שכרו של זיו לבין חובתו של הבנק לעמוד בכללי דיווח תקינים. האם 170 מיליון דולר נוספים על המחיקות שכבר בוצעו הן אלה שיכריעו האם לאשר או לא לזיו את תנאי העסקתו ואת הבונוס שביקש לקבל. לכאורה הקשר בין הגילוי הנאות לבין שכרו של זיו מדיף מריח של פופוליזם.

אלא שגורמים ברשות מכחישים בתוקף שהם מצפים לראות את ראשו של זיו נערף.

בשבועות האחרונים שלחו ברשות מכתבים לדירקטורים בבנק עם שאלות ובקשות להעברת מידע ולהתייחסות לפרטים שונים. סביר להניח שכל אחד מחברי הדירקטוריון שקיבל פנייה כזו שיתף את עורך הדין שלו. אחריות דירקטורים עלולה להיות עניין יקר. בשנים האחרונות שמים שם דגש על ממשל תאגידי ועל תהליכי בקרה ראויים. כל הסיטואציה בהכרח יצרה מבוכה ולחץ בצמרת הבנק.

יכולנו לוותר עליו מזמן

בבנק מכחישים בתוקף. אילו רצו, מסבירים שם, היו יכולים להיפטר מהמנכ"ל כשנחשפו ההפסדים העצומים בתיק, ולא להמתין למבוכה הנוכחית. גם את העלאת עניין המשכורת מסבירים שם בדרישה של הרשות להתייחס לעניין הזה, רק משום שהוא עלה באותה ישיבת דירקטוריון.

מקורבים המכירים את הדינמיקה בין זיו לדנקנר מעידים שהם צמד שמשלים זה את זה ועובד בתיאום מלא. זיו בתפקיד הבנקאי השמרן, דנקנר איש העסקים בעל הראייה הכוללת. הם טוענים שאילו היה לזיו מידע מבוסס על הפסדים נוספים בתיק, הוא היה מעביר אותו מיידית לדנקנר. עניין של אופי ושל מערכת יחסים.

מעבר לכך, ניתן להניח כי כבר בשלב זה היתה הנהלת הבנק בקשר שוטף עם מנהלי ההשקעות שלהם בחו"ל, שידעו היטב לתת אומדן של שווי התיק. אלא שבניגוד לתיקי השקעות המורכבים מניירות ערך סחירים, כאשר מדובר במכשרים פיננסים מורכבים הרי שלאמוד את שוויים הוא עניין הרבה יותר סבוך ומורכב. המידע היה עדיין "בוסרי". ואי אפשר לרוץ עם כל אינפורמציה לא מעובדת ולזרוק אותה לחלל הדירקטוריון.