לא מצליחים לפרוץ את הגבולות

מדי שנה מסיימים את המחלקות להנדסת תקשורת באוניברסיטאות ובמכללות בגדה ובעזה קרוב ל־2,000 בוגרים. כמה מאות מהם מוצאים עבודה ביותר מ־150 חברות ההייטק הפלסטיניות, המעסיקות כיום כ־5,000 עובדים ומרוכזות ברובן ברמאללה. אחרים פונים למצוא עבודה בירדן ובנסיכויות המפרץ, או מרחיקים מעבר לים. רבים נותרים מובטלים.

מיקור־חוץ בהיקף מצומצם

לפני כארבע שנים ביקר בישראל וברמאללה ג'ון צ'יימברס, נשיא חברת סיסקו, ענקית התוכנה העולמית, ואחרי פגישה עם יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן החליט להקצות 10 מיליון דולר לקבוצות סיסקו בישראל כדי שיסייעו בפיתוח תעשיית ההייטק הפלסטינית. מאז השקיעו בתעשייה זו עוד חברות בינלאומיות ובהן גוגל ואינטל.

אין כמובן מקום להשוואה בין תעשיית ההייטק הישראלית שהיא מהמפותחות בעולם ובין זו הפלסטינית הקטנה ובעלת היכולת המצומצמת. עם זאת אסור לזלזל בהתקדמות הגדולה שעשו הפלסטינים בשטח זה מאז שהוקמה הרשות ברמאללה. משרדי הממשלה הפלסטינית ומוסדותיה השונים, עם הבנקים שהוקמו בשטחים והבורסה לניירות ערך בשכם - יזמו את הפרויקטים הראשונים של תעשייה זו. אחריהם באו עבודות, בהיקף מצומצם, של מיקור־חוץ לחברות ישראליות וזרות.

אך כאשר תעשיית ההייטק הפלסטינית צריכה לצאת החוצה, לנסות לחדור לשוק הגלובלי - מתעוררות בעיות. אין ידע, אין קשרים והיכרויות, אין ניסיון בבניית תוכניות עסקיות והצגתן, אין תחכום בשיווק. לפיכך נשארה תעשייה עילית זו ברמאללה ברמה פשוטה יחסית. על רקע זה באה היוזמה של חברת סיסקו, באמצעות משרדיה בישראל, לארגן סדנה שנמשכה כשנה ובמסגרתה נפגשו פעמיים־שלוש בחודש מנכ"לים ומנהלים בכירים של החברות הפלסטיניות. מדובר בעשר חברות שכל אחת מהן מעסיקה בין 10 ל־50 עובדים.

בניין איגוד חברות התוכנה ברמאללה. רוב החברות מרוכזות ברמאללהצילום: גיא חצרוני

חברות משפחתיות והיכרויות אישיות

מנהלות הסדנה, אביטל בראון ותמי אביגדור, מנוסות בתעשיית ההייטק הישראלית ומודעות לבעיות היסוד של הכלכלה הפלסטינית, שבנויה על חברות משפחתיות והיכרויות אישיות. במפגש בשבוע שעבר, למשל, התקיימה הרצאה של מומחית ישראלית לשיווק. המשתתפים תרגלו רעיונות והחליפו דעות. הם חולקים כבוד זה לזה ולמדריכים הישראלים. רוב המשתתפים הם צעירים יחסית. חלקם הספיקו ללמוד או לעבוד בחו"ל. אחרים בקושי יצאו כל חייהם מרמאללה. אחדים מהם שמחו לבוא למפגש, באתר נופש בחוף ים המלח, משום שמעולם לא היו על שפת הים.

הדבר הראשון שמשך את העין בביקורי בסדנה, היה לוחיות הזיהוי שעל המכוניות שבמגרש החניה, חלקן ישראליות ואחרות פלסטיניות. מתברר שאנשי ההייטק משני צדי הגבול מעדיפים את סגנון הג'יפים הידוע. לאלה שעוד רוצים להאמין שישראלים ופלסטינים יוכלו פעם לחיות בשלום וברווחה זה לצד זה, סדנה כזאת יכולה לתת תקווה.