משפחתי ובמות אחרות

"יש לי יחסים מורכבים עם התיאטרון", אומר השחקן מיכאל מושונוב. "זה המקום שבו אני פוגש את הצל שלי באופן הכי קשה ויש בזה המון מטען". בצל שלו מתכוון מושונוב להוריו השחקנים מוני מושונוב וסנדרה שדה.

"אני לא אומר את זה ממקום דיכאוני. להפך, יש בזה גם משהו חיובי. אני חושב שהתיאטרון זה המקום שלהם, ולהבדיל מתחומים אחרים במשחק שבהם אני מרגיש הרבה יותר חופשי, בתיאטרון אני מאוד מרגיש אותם. אני הולך שם במסדרונות ורואה תמונות שלהם מהפקות בשנות השבעים ואומר לעצמי, 'מה, לעזאזל, אני עושה פה?', ובאותה נשימה זה הכי טבעי והכי בית".

מושונוב (31) נעדר מבמת התיאטרון בשמונה השנים האחרונות, מאז גילם את המחזאי המיוסר קוסטיה ב"השחף" של צ'כוב בהבימה. "יש לי בעיה עם המערכת עצמה", הוא מתוודה על האמביוולנטיות לתיאטרון הישראלי. "כמו הרבה בעיות במדינה יש בה קיבעון מסוים, גם באופן שבו מוכרים את ההצגות. עם זאת, עדיין יש פה שחקנים ויוצרים מדהימים, וכשזה עובד, זה הדבר הכי מרגש וכיף שיש".

השחקן מיכאל מושונוב צילום: אוראל כהן

מושונוב גדל מאחורי הקלעים של התיאטרון שם בילה שעות עם הוריו, אך הבחירה להפוך לשחקן לא היתה קלה. "בסופו של דבר, זה הגיע ממקום שבו הרגשתי שאני צריך לרפא את הנשמה. לבחור במקצוע של ההורים זה לא פשוט. אנשים חושבים שזה עניין של פרוטקציות, ולא מכירים את הצד השני. החלום שלי הוא להיות במאי קולנוע, ואני עוד מקווה להגשים אותו, אבל אני קודם כל שחקן".

המחזה שהחזיר את מושונוב לבמה הוא "על מי ועל מה", דרמה קומית מאת המחזאי האמריקאי־פקיסטני זוכה פרס פוליצר איאד אקטאר, שתרגם וביים משה נאור ותעלה ב־4.12 בתיאטרון חיפה.

במרכז ההצגה משפחת מהגרים פקיסטנית באטלנטה. האב (איציק כהן) הוא בעל חברת מוניות אלמן ואב לשתי בנות (אלמה דישי ויסמין עיון), שחרד לכך שלא יצליח להשיא את בתו הבכורה, צעירה בעלת שאיפות ספרותיות. הוא מחפש עבורה חתן ומפגיש אותה עם בחור נוצרי שהתאסלם (מושונוב) שמוצא חן בעיניה, אך המסורת הדתית־שמרנית שבה גדלה, ובעיקר מקומה של האשה בה, מציתים בה מרד.

"המחזה הוא חלון לארבע נשמות שונות שכולן פחות או יותר מאמינות באותם דברים ומסתכלות על העולם בדרך אחרת", אומר מושונוב.

"כדי לצאת למסע מהסוג הזה, הייתי צריך להיות בידיים אוהבות", הוא מסביר מה במחזה הזה גרם לו לשוב. "זה לא שאני זקוק לפידבקים חיוביים מהבמאי ומהקהל, אבל אני צריך אווירה משפחתית ולקח לי זמן למצוא אותה".

מאיינשטיין עד ישו

הפגישות שלו עם הבמה בשנים האחרונות היו בעיקר במסגרת הרכב ההיפ הופ "כהן&מושון" שאותו הקים עם חברו הראפר מיכאל כהן, יחד הוציאו כבר שלושה אלבומים. "זה התחיל מלהופיע מול כיסאות ריקים ובאינדי נגב האחרון היה קהל של 3,000 איש". בימים אלה הקימו לייבל חדש תחת השם "שיגולה" במטרה להפיץ את בשורת ההיפ הופ.

מושונוב (משמאל) ואלמה דישי בהצגה "על מי ועל למה". "כדי לצאת למסע מהסוג הזה, הייתי צריך להיות בידיים אוהבות" צילום: אורלי קוטיק

את קריירת המשחק שלו החל דווקא על המסך בגיל 5 בקלטת "כמו גדולים" של אריק איינשטיין, בסרט "כבלים", ובהמשך גרף שני פרסי אופיר על משחקו ב"איים אבודים" וב"מבול". השנה הצטלם לעונה החדשה של סדרת הנוער "שכונה" מאת גיורא חמיצר ("סוף סוף בתפקיד הרע") , למיני־סדרה של בי.בי.סי ולסרט "מריה מגדלנה" לצדו של חואקין פיניקס, שם שיחק את אחד השליחים של ישו.

"קולנוע זה האהבה הכי גדולה שלי", הוא אומר, "זה מה שהכי מדליק ומרים אותי, ואני מרגיש ששם אני מגיע למיצוי שלי. לעומת זאת, בתיאטרון אני מרגיש יותר חשוף ונאלץ להתמודד עם דברים שפחות נעימים לי. לפעמים זה קשה ומפחיד, אבל גם מאתגר ומעניין. הפגישה עם הקהל מסקרנת הרבה יותר מאשר לא לראות אותו, ואני נשלח לזיכרונות ילדותי באופן מהיר.

"יש משהו מוזר במסדרונות של תיאטרון. הרגשתי את זה חזק כששיחקתי ב'יומן חוף ברייטון' של הקאמרי והתארחנו באולם של בית ליסין בדיזנגוף. היה שם ריח היסטורי של תיאטרון וזה היה מצמרר, ריח של אצטון, ליפסטיק, סיגריה, מין נשיקה של אמא שחוזרת אחרי הצגה. כשאני מצליח לגעת בזיכרונות האלה, יש איזה קסם נדיר באוויר. אפילו רציתי לכתוב על ההורים מחזה. בגדול זה אחד החלומות שלי, אבל אני מאמין שכל דבר יקרה בזמן שלו".

רומנטיקה בפורמט אחר

כשזה מגיע לזוגיות, למושונוב יש לא מעט שאלות. "אני מאמין שמשהו צריך להשתנות בגישה של איך שאנחנו תופסים את כל העניין הזה. יש עולם שלם שפועל ועובד שנים בצורה ספציפית, אבל באותה נשימה אני מרגיש שיש הרבה דברים שלא לגמרי עובדים, בלי לצאת בהצהרות כי לא גיליתי עוד פורמט אחר. אני רוצה להאמין שהדור הצעיר ממני יתייחס למערכת זוגית, שכן אפשר להקים בה משפחה בצורה אחרת. לא רוצה להגדיר אותה אפילו”.