סקירת המתמודדים לקראת טקס פרסי אופיר: גם פה, גם שם

בשבוע הבא יתחילו ההצבעות למועמדי אופיר 2017, טקס הפרסים השנתי והיחיד של הקולנוע הישראלי. בשלב הזה נחשפו מאות חברי האקדמיה הרשומים לכל 31 הסרטים העלילתיים המתחרים על מקומם בקטגוריות השונות. מתוך קבוצת הסרטים הרחבה, רק תשעה נחשפו לקהל הרחב במהלך הקרנות מסחריות סדירות בסינמפלקסים ובסינמטקים. ושוב, הקהל הרחב יישאר מחוץ לחגיגה, וטקס פרסי אופיר יהיה שנה נוספת אירוע סגור לתעשיית הקולנוע הישראלית.

"לא פה, לא שם" צילום: איתי גרוס

האמת שזה לא היה אמור להיות ככה. בתחילת השנה הודיעה האקדמיה על שינוי בתקנון, שעל פיו מתמודדי האופיר יהיו אך ורק סרטים שהופצו בבתי הקולנוע. אבל כמה חודשים לאחר מכן הוחלט להשהות את ההחלטה שנה אחת נוספת, לפחות.

מבין תשעת המתמודדים שכבר הופצו לקהל הרחב, רק שלושה מהם נשארו יותר משבועות בודדים על גבי המסכים. הראשון הוא הסרט הישראלי שפתח את 2017, "לא פה, לא שם" הנפלא של מייסלון חמוד, העוסק בשלוש צעירות ערביות החיות בתל אביב, שאפשר להכריז עליו בקלות כאחד הסרטים הטובים והבולטים של האופיר, עם מועמדויות אפשריות לכל הקטגוריות המרכזיות.

השני הוא "החטאים", שאמנם הוכח כהצלחה אצל הצופים, אך האקדמיה כבר הראתה שהיא נותרת אדישה למדי לסרטיו של אבי נשר.

מכל ארבעת הלהיטים של נשר מאז חזר לביים בישראל בשנת 2004, רק "פעם הייתי" היה מועמד לפרס הסרט, כך שניסיון העבר מסמן ש"החטאים" יצוץ רק בפרסי המשחק (נלי תגר וג'וי ריגר), ובכמה מהקטגוריות הטכניות.

מתוך הסרט "החטאים" צילום: איריס נשר

הסרט השלישי הוא "ואז היא הגיעה", אבל אופיו הקליל והמסחרי בוודאי ימנע מהאקדמיה להצביע בעדו והוא ימצא את עצמו מחוץ לרשימת המועמדויות. הסרטים המופצים האחרים — כמו "זוג יונים", "כמעט מפורסמת" ו"סיפור אהבה ארץ ישראלי" — גם הם בעלי סיכויים נמוכים לסחוף את המצביעים ולהראות נוכחות.

מתוך הסרט "ואז היא הגיעה" צילום: עמית יסעור

פתק לאופיר ולאוסקר

המתמודד המאיים ביותר על המועמד המוביל, "לא פה, לא שם", הוא סרטו החדש של שמוליק מעוז, "פוקסטרוט", שקיבל לאחרונה רוח גבית חזקה בזכות קבלתו לתחרות הרשמית של פסטיבל ונציה, בעקבות זכייתו המרשימה של סרטו הקודם של מעוז, "לבנון", בפרס אריה הזהב של 2009. הסרט, בכיכובם של ליאור אשכנזי ושרה אדלר, הוא הפקה מרהיבה העוסקת בהשפעת הצבא על הבית הישראלי, ויש בו השקעה יוצאת דופן בוויזואליה וכמה מהרגעים הכי מנקרי עיניים של הקולנוע המקומי לאחרונה. כך שאין זה מן הנמנע ש"פוקסטרוט" יקבל את מספר המועמדויות הגבוה ביותר השנה, עם סיכוי גבוה לסחוף את רוב הפרסים.

דבר נוסף שעומד לזכות "פוקסטרוט" הוא שהאקדמיה עדיין דבקה בחוק שעל פיו זוכה פרס הסרט הטוב ביותר יהיה גם נציג ישראל לאוסקר. מכיוון שרוב האקדמיה עדיין מצביעה לסרט שהיא מעריכה שיתקבל לאוסקר הרבה לפני שהיא מצביעה לסרט הטוב של השנה, אין ספק שסרטו המדובר של מעוז ירוויח מכך לא מעט. ישראל, אגב, היא היחידה בעולם שעדיין משתמשת בטקס התעשייה המקומי שלה כדי לבחור נציג לאוסקר.

חיבוק לשבי גביזון

מעבר ל"לא פה לא שם" ו"פוקסטרוט" ישנם רק עוד ארבעה סרטים שסיכוייהם להגיע לפרס הגדול משמעותיים. ביניהם אפשר לסמן את כוכבי פסטיבל ירושלים, "פיגומים" שזכה שם בפרס הסרט הטוב ביותר ו"מוטלים בספק" שהוכרז כסרט הביכורים המצטיין של הפסטיבל, שניהם סרטים מעולים של יוצרים צעירים, העוסקים בנערים מאזורי מצוקה ובמורה מעורר ההשראה שמשנה את חייהם באופן ישיר או עקיף. שניהם גם מאיימים על פרסי שחקן המשנה: תגלית השנה אדר חזאזי בן ה־16 ב"מוטלים בספק", והשחקן הוותיק והנפלא יעקב כהן ב"פיגומים".

מתמודד חזק נוסף לפרס הסרט הוא הדרמה הקומית המקסימה "געגוע", שובו המיוחל לעשייה קולנועית של הבמאי שבי גביזון, שבירושלים זכה בפרס חביב הקהל ולאחרונה התקבל למסגרת צדדית של פסטיבל ונציה. כל סרטיו של גביזון עד היום ("שורו", "חולה אהבה בשיכון ג'" ו"האסונות של נינה") זכו בפרסי הסרט, הבימוי והתסריט, ועל כן סביר להניח שהאקדמיה תחבק אותו פעם נוספת.

אליהם הצטרף לאחרונה סרטו החדש של הבמאי והשחקן צחי גראד — "הבן דוד", גם הוא יוקרן בוונציה. סרטו של גראד, שגם כתב ומככב בתפקיד הראשי, מספר על יוצר טלוויזיה ששוכר פועל ערבי לשפץ את ביתו במושב במרכז הארץ, אך העניינים מסתבכים כאשר נערה מותקפת במקום, והחשד נופל על הפועל. מעבר להופעותיו המהוללות של גראד כשחקן, שהיה מועמד לפרס אופיר חמש פעמים וזכה על "מישהו לרוץ איתו", סרטיו הקודמים כבמאי, "ג'ירפות" ו"תנועה מגונה", העניקו לו מועמדות לבימוי ותסריט, כך שניתן להניח שהאקדמיה תשמח לחגוג גם את סרטו החדש.

ההצבעה לשלב המועמדים תסתיים ב־13 באוגוסט. כמה ימים לאחר מכן נדע מיהם המועמדים הסופיים של פרסי אופיר 2017.