$
אמנות ועיצוב

שוברים שורות: איך גורמים לדור שגדל על מסכים לקרוא ספרים?

מנורבגיה דרך הולנד ועד ישראל, בכל העולם מקווים שמה שיביא את הבשורה הוא עיצוב מחדש של הספרייה: עם הרבה צבע ופינות נעימות ובלי שורות אינסופיות של מדפים וספרניות שלוחשות ששש!!!

רעות ברנע 08:5521.11.16

אם היה בילדותי מוסד שהיה עבורי כמקדש, זו היתה בוודאי הספרייה הציבורית. בימי בית הספר היסודי הייתי חוזרת ממנה עם הספרים המנוילנים ובהתרגשות רבה ניגשת למלאכת הבליעה. היו ימים שבהם הייתי מבקרת שם אפילו פעמיים - לאחר שסיימתי את הספר ששאלתי בצהריים עוד לפני ארוחת הערב. אבל אז הגיעו הניינטיז, ואיתם הכבלים. ואת הלב שלי, שהיה עד אז כרוך אחרי ציון כהן וניר שרוני, כבשו בסערה דילן מקיי וברנדה וולש, שבשבילם לא הייתי צריכה לכתת את רגליי אל מחוץ לבית, אלא רק ללחוץ על השלט ולהתמסר. ואם אני, תולעת ספרים מדופלמת, התמכרתי למסך בכזו קלות, איך הילדים של היום, שחיים עם מסכים עוד מחדר הלידה, ימצאו עניין כלשהו בקריאת ספרים? ואיך גורמים לספריות להיות רלבנטיות גם לדור ילדי האייפד והאייפון? את הפתרון מחפשים היום בכל העולם וגם בארץ באמצעות עיצוב מחדש של הספרייה - מוסד שהשתנה מעט מאוד לאורך מאות שנים. מדפי ספרים מקוטלגים כבר ממש לא נחשבים לגירוי ראוי בעולם של היום, ואם רוצים לשמר את מעמדו של הספר בעולמם של הילדים - חייבים להמציא אותה מחדש.

 

אחת הדוגמאות העדכניות מגיעה מאוסלו, נורבגיה, שם נפתחה בקיץ האחרון "Biblo Tøyen", ספרייה לבני נוער המגדירה את עצמה כ"שוברת את כל חוקי הספריות הקיימים". מעצביה, שנעזרו בקבוצות מיקוד של בני נוער, התכוונו ליצור מקום ביניים בין בית הספר לבית הפרטי - כזה שילדים יוכלו להירגע בו, לחקור, ללמוד ופשוט להיות עצמם. אלמנטים כמו משאית וולוו ישנה שהוסבה לבר/מטבח או ריקשה מרופדת מחוברת לשולחן אמורים להוות חללים שמיועדים לקריאה, אבל גם למשחק. פינות יצירה, כריות ישיבה ועמדת צפייה בסרטים מערערות גם הן על חוקי הספרייה המסורתיים שלפיהם אסור להרעיש ולדבר. להפך, הן מעודדות יצירה משותפת וחוויה קבוצתית.

 

דוגמה נוספת היא הספרייה שעיצבה השנה שרית שני חי לבית הספר קינג סולומון בכפר הירוק. לא מדובר בחלל גדול במיוחד, אבל מזמין מאוד כבר במבט ראשון. במהלך השעה שבה אנחנו מאכלסות אותה לטובת שיחה על עיצוב ספריות, מתדפקים על הדלת תלמידים מאוכזבים רבים שמגלים שהם לא יכולים כרגע להיכנס. "אני רואה את עצמי כמעצבת שמנסה להתאים את המקום לעידן הטכנולוגי", אומרת שני חי.

 

בית אריאלה המחודשת. ריקשה ומשאית וולוו ישנה כפינת קריאה בית אריאלה המחודשת. ריקשה ומשאית וולוו ישנה כפינת קריאה צילום: מאיר שפירא

 

דוגמה מעט ותיקה יותר היא הספרייה הציבורית המרכזית של אמסטרדם, שהיא אמנם לא ספרייה ייעודית לילדים, אבל מכילה אזור לילדים הכולל הפעלות, ומספיק להסתכל על המושבים הרחבים המעוצבים כמין ביצים רחבות כדי שיפרוץ בך חשק לקחת ספר ולשקוע בתוך אחד מהם.

 

במאמר שפרסמה Loh Chin Ee, פרופסורית לאנגלית וספרות מסינגפור, היא מסבירה כיצד יכול עיצוב מחדש של ספריות בתי הספר להשפיע על איכות החינוך ויכולת הלמידה של ילדים. גם היא טוענת שצריך "לחשוב מחוץ לקופסה", וכי ספרייה היום זקוקה לחללים ייעודיים שבהם ילדים יוכלו סתם לבלות ולא רק לחללים המיועדים לקריאה. בבריטניה פועל ארגון בשם "Designing Libraries" המפעיל אתר ובו מידע, דוגמאות ורעיונות לכל מי שמתעניין בתחום עיצוב הספריות בכלל, בהן גם ספריות המיועדות לילדים.

 

ספרית Biblo Tøyen באוסלו. לשבור את כל חוקי הספריות ספרית Biblo Tøyen באוסלו. לשבור את כל חוקי הספריות
המעצב נגד הספרנית

 

אחת הדוגמאות המוקדמות מישראל היא ספריית המדיטק בחולון שעיצב האדריכל רוני זייברט לפני 12 שנה. זייברט היה אמון גם על העיצוב מחדש של ספריית הילדים בבית אריאלה, שנפתחה מחדש לפני שנה. "המאמץ הכי גדול בעיצוב ספרייה הוא לעשות משהו בעל ערך או איכות שיעמוד במבחן הזמן", הוא אומר. "זו לא מסעדה שאחרי יומיים מורידים בה את הטפטים ושמים חדשים. בספריית המדיטק, למשל, נעזרנו בהרבה אלמנטים גרפיים שיצר ניב כשר ובשימוש ייחודי בצבעים. כבר אז היה רצון להשאיר הרבה חללים פתוחים שיאפשרו משחק, פעילות, משהו משחרר. מקום שמאפשר שוטטות, מקום שבכל פעם אפשר לגלות בו משהו חדש. גם במדיטק וגם בבית אריאלה נאלצנו להתמודד עם 'מאבק' ארוך שנים בין הספרניות שמתעקשות על יותר מקום לספרים לבין הרצון להותיר מקום למדיות אחרות ולחללים פתוחים. אחד האמצעים, לדעתי, ליצירת אווירה הוא תאורה, שבה יש שימוש ניכר בחלל הכניסה לספרייה החדשה בבית אריאלה — באמצעות מחשב אפשר לשלוט בעוצמת התאורה ובצבע שלה שיכולים להשתנות בהתאם לאירועים שונים. בתוך הספרייה הגדרנו לפעוטות אזור מסוים שבו קיימים מעין 'חורים' אליפטיים שאליהם יכולים הילדים להיכנס ולעבור מצד לצד. גם השולחנות מחוררים ואפשר להיכנס ולעמוד בתוכם. כל הריהוט הוא נמוך מאוד, שיהיה בגובה העיניים של הילדים".

 

הספריה שעיצבה שרית שני חי בכפר הירוק. קרוואן שמשכיח את העולם שבחוץ הספריה שעיצבה שרית שני חי בכפר הירוק. קרוואן שמשכיח את העולם שבחוץ צילום: טל ניסים

 

להתנתק מהטלפון הנייד

 

הספרייה של שני חי נמצאת בבית ספר פרטי דו־לשוני שנפתח לפני שנתיים. הוא מעוצב למשעי, כאשר שני חי אמונה על עיצוב הפנים של חלק נכבד ממנו, כולל הספרייה החדשה שנחנכה בפתיחת שנת הלימודים הנוכחית.

 

זה שנים היא עוסקת בעיקר בעיצוב של חללים ציבוריים, בדגש על ילדים. בשנים האחרונות עיצבה, בין השאר, גני ילדים פרטיים וציבוריים ברמת גן, כפר שמריהו ורמת השרון, את בית הספר רמת חן לאמנויות ומדעים ואת המשחקייה בבית החולים דנה לילדים באיכילוב. זוהי הפעם הראשונה שבה היא מעצבת ספרייה שלמה. "כולנו מודעים לעובדה שמעמדה של הקריאה הידרדר. הילדים, כמו המבוגרים, מחוברים לאייפדים ולטלפונים הניידים. המטרה היתה ליצור מתחם שמעודד קריאה. הספרייה מפסיקה להיות הספרייה הקלאסית שאנחנו מכירים, אצטבאות על גבי אצטבאות של ספרים, והופכת להיות סביבה שיוצרת חוויה. אני רואה את עצמי כיוצרת של זירה מגרה ומפעילה. גם אם הסביבה לא אומרת מפורשות לילד 'תקרא', עצם זה שהוא נמצא בסביבה כזאת - עושה את העבודה".

 

קריאה תוך כדי תנועה

 

במרכז הספרייה עומד קרוואן שאליו יכולים הילדים להיכנס עם הספרים שבחרו לקרוא. "הקרוואן נולד כמוטיב מרכזי בספרייה שהנושא הכללי שלה הוא מסע בעולם. אני רואה ספר כמעין מסע שגורם לך לשכוח איפה אתה נמצא. בנוסף, מדובר בבית ספר שבו לומדים ילדים שהגיעו ממקומות שונים בעולם, רובם עושים כעת איזשהו מסע", מסבירה שני חי. "הקרוואן נוצר מתוך הרצון ליצור אובייקט משחקי, מצד אחד פיגורטיבי ומצד שני אבסטרקטי, שיוצר פינה אינטימית. בכל עיצובי הסביבה שלי אני משתדלת ליצור איזון בין המרחב הציבורי למרחב הפרטי, כך שכאן ילד שרוצה לקרוא בשקט יכול למצוא את הפינה השקטה שלו. ההדומים שפזורים ברחבת הספרייה מעוצבים כיבשות העולם, ומדפי הספרים מעוצבים כתחנות אוטובוס ממוספרות. בנוסף, ישנם שולחנות לישיבה קבוצתית, פינת מחשבים והדום מרכזי גדול בצורת חצי גורן שמיועד למפגשים גדולים יותר ושעות סיפור. החומר המרכזי שבו השתמשתי בספרייה הוא עץ, שמתחבר לשפה העיצובית בשאר חלקי בית הספר. מדובר בעץ גולמי, טבעי, שלא מפריע להתרכז, שיש לו גם תפקיד אקוסטי. מלבד העץ יש שטיח גדול, וההדומים כולם מצופים סקאי כחול רך שהוא גם חומר קל לניקוי, כי הספרייה גם צריכה לעמוד במבחן הזמן".

 

שרית שני חי בספרייה שעיצבה בכפר הירוק שרית שני חי בספרייה שעיצבה בכפר הירוק צילום: צבירה טישלר

 

איזה מחקר עשית לפני כן?

"ספריות הן הדבר האהוב עליי מאז ומעולם, בעיקר בתקופה שבה הייתי סטודנטית באנגליה. ביקרתי במהלך השנים בהרבה ספריות בעולם. התרשמתי בעיקר מספריות בקופנהגן, שיש להן חיבור מאוד ישיר לחיים. את הולכת ברחוב, רואה משהו שנראה כמו חנות, עם חלון ראווה, וזוהי בעצם הספרייה השכונתית. אצלנו הספריות בדרך כלל כל כך מנותקות מהחיים, מן מוסד שצריך לעלות אליו לרגל. השינוי שצריך לעבור על ספריות הוא מקביל לזה שצריך לקרות בכל סוג של מתחמי חינוך - גם כיתה כבר לא צריכה להיראות כמו הכיתה שאנחנו למדנו בה. כמו שהחינוך משתנה, כך גם הסביבה החינוכית צריכה להשתנות. יש היום הבנה שלימוד נעשה בתנועה, והעיצוב לדעתי צריך לשקף את זה. בנוסף, העבודה שלי תמיד מבוססת על תצפיות. אני מסתכלת על ילדים והרבה פעמים הם מפתיעים אותי, יש להם דרך אחרת לחוות סביבה".

 

איך מגיבים הילדים לספרייה?

"אני באה מדי פעם לבקר ורואה את הילדים בוחרים ספרים, נשכבים על ההדומים. אני רואה שהם מכניסים לפה בובות ומשחקים, והם מאוד עליזים פה. זה הפך להיות מוקד ששואב אותם. הם מגיעים לפה גם בהפסקות".

בטל שלח
    לכל התגובות
    x