• תפריט
פנאי

הלביאה של הצל

הצילום הדיגיטלי אילץ את הצלמת נועה יפה להתבלט. בתערוכתה "הצל" היא משחקת בכאילו: בעזרת תעתועי אור וצל היא מציגה אובייקטים כדו־ממדיים

אלעד בילו 08:5828.09.16

העולם החדש, האינסטגרם בפרט ואינפלציית שיתוף התמונות בכלל, גרם לצלמת נועה יפה להיכנס לסוג של משבר, שבסיומו היא דווקא המציאה את עצמה מחדש. "הייתי שקועה ברומנטיקה של הפילם והצילום האנלוגי, ופתאום הבנתי את הקלות הבלתי נסבלת של הצילום הדיגיטלי", היא מסבירה. "אנשים באינסטגרם יכולים סתם להיות במקום הנכון ברגע הנכון, להוציא את המצלמה ותצא להם תמונה מאוד חזקה. לעומת זאת אני עובדת בצורה הפוכה — מבוימת ולא ספונטנית".

 

מתוך האינפלציה של הצילומים הבינה יפה (38) שמטרתה לתקוף את הצילום ממקומות אחרים. "לא רק לצלם אובייקטים, אלא להגיע למצב שאני יוצרת את הצילום יש מאין", היא אומרת. הפעולה שהיא מבצעת היא פעולה הפוכה. "המצלמה מתעדת את העולם התלת־ממדי. מה שאני עושה בעבודות שלי הוא לייצר דימוי שנראה דו־ממדי, כאשר במבט מעמיק מתגלה כאובייקט תלת־ממדי".

 

משחקת בין הממדים

בתערוכת היחיד החדשה של יפה, "הצל" בגלריה רו ארט בתל אביב (שביל המרץ 3, תינעל ב־15 באוקטובר), היא מציגה "כאילו תערוכת צילום. זו תערוכת צילום שמעמידה פנים".

 

עבודות מתוך התערוכה. יפה: "רוצה להשאיר את הדברים פתוחים לפרשנות" עבודות מתוך התערוכה. יפה: "רוצה להשאיר את הדברים פתוחים לפרשנות" צילומים: נועה יפה

 

צילומיה אינם תיעוד רגע ספציפי שכבר לא יחזור אלא יותר מפוסלים ונבנו אחרי מחשבה תחילה. "אני משחקת עם שני המדיומים", היא מסבירה. "תמיד הייתי צלמת ותמיד פיסול היה נראה לי משהו הרבה יותר מסובך, משהו פיזי, של לגעת, להפעיל. משהו שאותי הוא יותר מאתגר מלתפוס מצלמה וללחוץ על כפתור. ואני לא מזלזלת, חלילה. להפך, זה המגרש הביתי שלי".

 

בהמשך ישיר יפה ניסתה "להיות דיגיטלית בצילומים שלי", כך, לדבריה, "צילומים שכאילו עברו פוטושופ, כלומר כאילו עברו עריכה דיגיטלית, אבל את הכאילו דיגיטליות עשיתי באמצעים פיזיים, עם כל מיני אלמנטים שנראים כאילו מישהו עבד על מחשב". זו קריאת תיגר שלה על הקלות הדיגיטלית ובמקביל ניסיון שלה לנסח מחדש את הצורניות של הצילום. הכל עשתה בעזרת טריקים של עדשה וצמצמים.

 

עבודותיה מכילות מופעים עכשוויים של צללים והן בנויות כך שאי אפשר להפריד בין הממד הפיזיקלי של הצל כתוצאה של תאורה, נניח בין צל שמטיל בניין גבוה, לבין הצל כהשלכה אידיאולוגית, חברתית ופוליטית של אותם אלמנטים.

 

נועה יפה בפורטרט עצמי. לא ספונטנית נועה יפה בפורטרט עצמי. לא ספונטנית צילומים: נועה יפה

 

אסתטיקה של קיצוניות

יפה למדה צילום ב־SVA בניו יורק והיא בוגרת תואר ראשון ושני באמנות במדרשה. תוכן הצילומים שלה מכיל דיבור "על כסף ועל אסתטיקה של כסף, מקום שהוא על גבול הגרוטסקי. וגם את מה שלא רואים, החלק הלא יפה של הכסף, הקורבנות של הכסף". זו גם האסתטיקה שמאוד מעניינת אותה: אסתטיקה של קיצוניות. "יש אנשים שיש להם כל כך הרבה עד שזה מגיע למקום מאוד מופרך מבחינה ויזואלית".

 

בין האלמנטים שצילמה יפה נמצאים הפרארי הכי יקרה שנמכרה בישראל ("מרחוק זה נראה מצועצע ואדום ומבריק, ומקרוב רואים מכונית צעצוע. זו הדרך שלי לבקר את ההון, אני מקטינה אותו לכדי מיניאטורה"), צילום מגדל שנקרא "נקודת מבט" ("המגדל מקטין את מי שנמצא מתחתיו. זו גם המטרה הלא מוצהרת לו, שההמון ברחובות ירגיש קטן ואפסי") ועבודה בשם "דיוקן עצמי", בובה כהה עם קפוצ'ון שבה מזהים בעיקר את העיניים. "אני רוצה להשאיר את הדברים פתוחים לפרשנות", היא מסבירה. "בעיניי זו דמות שהעיניים הבוהקות שלה רומזות על רעב. היא מביטה במה שיש לאנשים אחרים ואין לה".

בטל שלח
    לכל התגובות
    x