עובר בין ממדים
אחרי שזכה באוסקר על צילום "אוואטר" בתלת־ממד, הצלם מאורה פיורה שסרטו החדש "שבעת המופלאים" יוצא בימים אלה, מסביר לכלכליסט למה הוא מעדיף לצלם בדו־ממד ואיך לא נותנים לגימיקים להשתלט על הסיפור
ספרי ההיסטוריה של הקולנוע פינו בשנת 2010 מקום לצלם מאורה פיורה, כאשר הפך להיות הראשון שזכה באוסקר על צילום סרט בתלת־ממד. זה קרה כאשר הביא את המהפכה לעולם ביחד עם הבמאי ואיש החזון ג'יימס קמרון בסרט "אוואטר", שהפך לשובר הקופות הגדול ביותר בכל הזמנים.
על אף זאת, פיורה (51), שנולד באיטליה ועבר בגיל שבע לארה"ב, נמנע מלהמשיך הלאה עם הטכנולוגיה החדשנית, ו"אוואטר" נשאר עבודתו היחידה ב־D3. "אני נזהר שלא לקחת פרויקטים שיהיו רק גימיקים", אומר הצלם ל"כלכליסט" לקראת סרטו החדש, המערבון "שבעת המופלאים" בכיכובו של דנזל וושינגטון, שיעלה בסוף השבוע על המסכים גם בארץ.
"תלת הממד היה חלק חשוב מהסרט של קמרון, כי הוא גרם לצופים להיסחף לעולם אחר. מבחינתי, בקולנוע שאני רוצה לעשות, דרכי ההבעה צריכים לשרת את הסיפור ולא להפך. הקהל מתחבר לרגש, לא לטכנולוגיה. לכל אחד יש את הבחירה שלו, אני מניח, ובשבילי הסיפור הוא הדבר החשוב ביותר".
פיורה (בחולצה תכלת), בצילומי "שבעת המופלאים". "לא היו מלחמות אגו" צילום: Scott Garfie
גם הקו ההולך ומטשטש בין צילום ואפקטים מיוחדים לא ממש מדאיג את פיורה, "זה עוד חלק מכלל שיתופי הפעולה של עשיית סרט", הוא אומר, "גם האפקטים הם לעתים חלק משמעותי ממה שהבמאי מנסה ליצור, וחשוב לדעת לשלב בין כל המרכיבים. ככה עושים קולנוע".
אומנות הצילום משכה את פיורה משלבים מוקדמים של חייו. "צילום היה תשוקתי הראשונה," הוא מספר, "חיפשתי את הביטוי האומנותי שהכי מלהיב אותי, ומצאתי את זה בצילום. המשיכה שלי לכך היתה בזכות הדרך שבה אפשר לכוון את העין באומנות הזו, לייצר נראטיב ורעיונות דרך קומפוזיציות. כשהגעתי לאוניברסיטה התחלתי להתעניין גם במוזיקה, ואהבתי איך הקולנוע משלב את הכל ביחד".
את דרכו בתעשייה האמריקאית החל בסוף שנות השמונים, בבית ההפקה של גורו הקולנוע העצמאי, הבמאי והמפיק המפורסם רוג'ר קורמן, שנתן לעשרות יוצרים את הזדמנות הראשונה לביים, ביניהם פרנסיס פורד קופולה, מרטין סקורסזה וכמובן גם ג'יימס קאמרון. אל קורמן הגיע פיורה דרך חברו יאנוש קמינסקי, שהפך לאחר מכן לאחד הצלמים הגדולים של הקולנוע, בעיקר בזכות שיתוף הפעולה שלו עם סטיבן ספילברג שהעניק לו שני פרסי אוסקר. "אחד התפקידים הראשונים שלי היה במחלקת הגריפ של 'רשימת שינדלר'".
"מבינים בלי לדבר"
"שבעת המופלאים" מסמן את שיתוף הפעולה החמישי של פיורה והבמאי אנטואן פוקוואה, שהתחיל בשנת 2001 עם "יום אימונים מסוכן". "שנינו היינו אז יוצרים מתחילים ומלאי תשוקה לעשייה", נזכר פיורה. "הגענו לעבוד ביחד אחרי שכל אחד מאתנו עבד על פרויקטים מסוגננים מאוד, אפילו גימיקיים, ושנינו רצינו לעבוד במתכונת יותר קלאסית. הקשר שלנו הפך להיות סינגריה, בשלב הזה אנחנו מבינים זה את זה עוד לפני שאנחנו מדברים". דרמת המתח הפכה לשובר קופות מפתיע, העניקה לדנזל וושינגטון את האוסקר השני שלו, והזניקה את הקריירה של פיורה ופוקוואה. לאחר מכן עבדו יחד ב"דמעות של השמש", "נקודת שוויון" שהיה ללהיט גדול גם הוא, ודרמת האגרוף "ללא כפפות". "אני אוהב את הסיפורים שהוא בוחר להנציח על המסך", מסביר פיורה את הסיבה לשיתוף הפעולה הפורה בינו לבין פוקוואה, "את הדרמה האנושית שבמרכזם, ואת הרלוונטיות ההיסטורית שלהם לעולם שלנו".
סרטם החדש מתבסס על המערבון הקלאסי משנת 1960, שגם הוא בכלל גרסה אמריקאית ל"שבעת הסמוראים" של אקירה קוראסווה, אחד הסרטים הגדולים ביותר בכל הזמנים. העלילה סובבת סביב שבעה אקדוחנים אשר מתאגדים כדי להגן על עיירה מכנופיית גנבים רצחנית שמטילה עליה טרור.
"פוקוואה התעניין בסרט היפני בגלל הסגנון הכמעט ניאו־ריאליסטי שלו, הדרך שבה הוא מציג סיטואציות באופן מציאותי. קטעי הקרבות בו עשויים כך שאתה מרגיש כאילו אתה שם לידם, חווה את הסיפור מקרוב, אבל שנינו הושפענו כמובן ממערבוני הספגטי האיטלקיים. אלו היו הסרט שגדלתי עליהם, שיצרו אווירה מיתולוגית, את הפנטזיה והמשיכה של המערב הפרוע. אין ספק שאפשר לראות את ההשפעות האלו בסרט שלנו".
"סרט של צוות"
הגרסה של שנות השישים ידועה לא מעט בזכות מלחמות האגו מאחורי הקלעים של שני השחקנים הראשיים בו, יול ברנר וסטיב מקווין. גם "שבעת המופלאים" החדש משובץ בכוכבים ואפשר למצוא בו לצד דנזל וושינגטון גם את אית'ן הוק, כריס פראט ומאט בומר. אך על אף הצפיפות, הפעם לא נרשמו מאבקי כוח על הסט, כך לפחות על פי פיורה. "זהו סרט של צוות", הוא אומר, "וכל שחקן קיבל תפקיד שמקבל את המקום שלו. לכל דמות יש את השדים פנימיים איתה היא צריכה להתמודד, וכולם עוזרים זה לזה".
