$
אמנות ועיצוב

כמו זיקייט

מרוקרית ועד פועלת. קייט בלאנשט מחליפה 13 דמויות ביצירת וידיאו חדשה ומדוברת שמוצגת עכשיו בברלין

נמרוד צוק 08:2817.08.16

רוקרית לבושת שחורים, מקועקעת ומאופרת בכבדות, מעשנת בחדר חזרות אפלולי. מאחוריה מרצדת חבורת מוזיקאים שנראים שקועים בכתיבת שיר, אבל שום מוזיקה לא נשמעת: הפסקול היחיד הוא קול אשה רגוע ורובוטי מעט, שמדקלם חלק מהמניפסט "מרשם מחריש אוזניים" שכתב ב־1921 המשורר המקסיקני מנואל מייפלס ארקה.

 

לאחר דקה המצלמה עוברת לסצנה שונה לחלוטין, שמציגה מבט מעוף ציפור על אזור תעשייה חרב וקודר, שממה אורבנית שמורכבת מהריסות מבנים לצד מגדלי בטון אפורים וכעורים. בתוך השממה צועדת לאטה דמות אחת, שמתגלה לאט מנקודה כהה במרחב כחסרת בית בגלימה מלוכלכת, גוררת עגלת גרוטאות ומלווה בכלב שחור, כאשר ברקע ממשיך להישמע הדקלום הרובוטי. רק כשהמצלמה המרחפת מתקרבת למרחק סנטימטרים ספורים מהדמות אפשר לזהות דמיון מסוים לאשה מהסצנה הקודמת. כעבור כמה שניות, כאשר הסרטון קופץ לתוך מסיבת קוקטייל בגלריה או דירת פאר במה שנדמה כפריז בשנות השישים, מתגלה זהותה של השחקנית: קייט בלאנשט, שמגלמת 13 דמויות שונות ביצירת הווידיאו החדשה והמדוברת של האמן הגרמני ג'וליאן רוזפלט, "מניפסטו".

 

במרכז העבודה, שנחשפה בתחילת יוני בגלריה NSW בסידני ומוצגת כעת גם במוזיאון שפרנגל בהנובר, בהמבורגר באנהוף הנחשב בברלין, מצוי הסרטון בן 130 הדקות שנפתח בשקופית שמצהירה "כל האמנות שקיימת עתה היא זיוף" וממשיך בדילוגים בין עשרות סצנות מצולמות בסגנונות נבדלים שבהן מופיעה הכוכבת האוסטרלית בדמויות השונות, ובהן מורת בית ספר, עובדת מפעל עטוית חליפת מגן לבנה, מגישת חדשות ובובנאית שמפעילה בובת חוטים בדמות עצמה. הטקסט של הסרטון הוא סדרת מונולוגים שהרכיב רוזפלט מ־50 קטעי מניפסטים אמנותיים משפיעים כמו המניפסט הפוטוריסטי ומניפסט הדאדאיזם לצד טקסטים פרטיים שכתבו אמנים כמו ג'ים גארמוש, סול לוויט ואיבון ריינר. ביוטיוב אפשר לצפות בגרסה מקוצרת, בת 21 דקות בלבד, של היצירה, ובדצמבר ניתן יהיה לצפות בה בגרסה מיוחדת שתיפרס על מסכים רבים בחלל האמנות הענק פארק אווניו ארמורי בניו יורק.

 

בלאנשט כשתיים מהדמויות. "מייצגת את כל הספקטרום של החוויה האנושית" בלאנשט כשתיים מהדמויות. "מייצגת את כל הספקטרום של החוויה האנושית"

 

 

הבחירה בבלאנשט אינה מקרית: השחקנית ידועה ביכולת הפנומנלית שלה לגלם מגוון רחב של דמויות, וב־2007 גילמה בסרט "אני לא שם" של טוד היינס את ג'וד קווין, דמות שהיא אחד משישה גלגולים פיקטיביים למחצה של בוב דילן שסביבם סובב הסרט, באופן שמזכיר במידה מסוימת את האווירה ב"מניפסטו". ברגע מעניין נוסף ביצירה היא לובשת דמות של עקרת בית שמרנית בשנות ה־50 לחייה, ומצולמת בארוחה משפחתית לצד בעלה (הממשי) אנדרו אפטון ושלושת ילדיהם. המטרה השאפתנית, הסביר רוזפלט, היתה להניע את בלאנשט בין שורת דמויות שינסו לייצג את כל הספקטרום של החוויה האנושית.

 

מטרה נוספת היא לנסות להחיות את המניפסט כפורמט אמנותי: "סצנת האמנות שנוצרה בתחילת המאה שעברה היתה מאוד קטנה, והאנשים שכתבו את המניפסטים הללו היו בעצמם חלק מקבוצות מיעוט בתוך הסצנה. כדי שקולם יישמע האמנים היו צריכים לצעוק. היום, לעומת זאת, עולם האמנות הוא רשת גלובלית שבה ניתן למצוא דרכי הבעה מגוונות, והמניפסט הכתוב הפך להיות מדיום הרבה פחות רלבנטי. צורות אחרות כמו תוכניות האירוח, פאנלים או ראיונות החליפו את הצעקה מחרישת האוזניים של המניספט", אמר רוזפלט בראיון מצולם שנכלל בעבודה.

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x