שלא כדרך המדיה

מזל גדול מעולם לא היה מנת חלקה של הסדרה "לוקינג" מבית HBO, שהיתה אמורה להיות התשובה הגאה ל"בנות" ו"סקס והעיר הגדולה". היא עלתה למסכים בינואר 2014 ועל אף התשבחות איבדה אחוזי הצפייה במהירות מסחררת.

מחלקי הפרסים התעלמו ממנה לחלוטין, והיא בוטלה לאחר שתי עונות קצרצרות, שהותירו את צופיה האדוקים עם לב שבור. כדי לספק סיום ראוי לסדרה בכל זאת החליטה חברת הכבלים להפיק סרט טלוויזיה שיסגור את קצוות העלילה. הסרט שודר לאחרונה בארה"ב, וביום שלישי (26.7) יגיע לערוץ yes3, שם ישודר במסגרת רצועת פסטיבל הקולנוע.

כשנה וחצי חלפו בין הפרק האחרון לסרט, ולא מעט השתנה מאז. מצד אחד, נישואים חד־מיניים הפכו להיות חוקיים בכל ארה"ב, ומצד שני, הטבח המזעזע במועדון הפולס בפלורידה בחודש שעבר, שגבה את חייהם של 49 חפים מפשע, מראה שהאפלה רחוקה מלהתפזר. וכך, בשילוב של שמחה, התרגשות ועצב כבד, מגיעה לסיומה המוחלט הסדרה שחגגה את מורכבות האהבה.

"לוקינג" היתה מלכתחילה עוף מוזר וניסיוני, אפילו בסטנדרטים של HBO. היא התבססה על סרט קצר שכתב מייקל לנאן. במאי הסדרה הוא אנדרו היי הבריטי, שבשנת 2011 הביא לעולם את אחד מהסרטים הלהט"ביים הטובים ביותר בכל הזמנים, "סוף שבוע", ואשתקד יצר את הדרמה הנהדרת "45 שנים". לוקינג אופיינה בעדינות רבה ומינימילזם רגשי, הכי רחוק שאפשר מהבוטות והסקסיות של "הכי גאים שיש" (ששרדה חמש עונות ברשת שואוביז). זה כנראה מה שפגם ביכולת שלה למשוך קהל, שלא לגמרי הבין איך להתייחס אליה, והבלבול הזה הביא לביטולה בטרם עת.

להתאהב בנשא איידס

הסדרה התרכזה בפטריק (ג'ונתן גרוף), מעצב משחקי מחשב בן 29 שחי את חיי הקהילה הגאה בסן פרנסיסקו עם שני חבריו, אוגוסטין (פרנקי אלוורז) האמן המתוסכל ודום (מוראי בארטלט), שמגיע לגיל 40 ומבין שלא הגשים את חלומותיו. השלושה תומכים זה בזה באהבות, פרידות, משברים משפחתיים וכל אירוע נפוץ אחר בחייהם של גברים נאים מהממוצע בעולם המערבי. העונה השנייה הסתיימה כשפטריק חושש שמערכת היחסים שאליה נכנס עם הבוס שלו איננה הדבר הנכון בשבילו, דום מבין שאין לו כסף להקים את המסעדה שחלם עליה ואוגוסטין מתאהב בנשא איידס שעובד איתו במעון לילדים טראנסג'נדרים. קומדיה, כן?

"לוקינג" איננה הסדרה הראשונה שמסתיימת בסרט קולנוע. בשונה מסרטים שמטרתם סחיטת מותג טלוויזיוני ששידוריו הסתיימו, כגון "סקס והעיר הגדולה" ו"הפמליה: הסרט" (שנחל כישלון נחרץ בקופות), סדרות עבר אחרות בוטלו מוקדם מהצפוי, וקיבלו הזדמנות לסגור את הפינות בפורמט קולנועי. הדוגמה המפורסמת האחרונה היא זו של "ורוניקה מארס", שאכזבה את צופיה. לעומתה, "סרניטי", שבשנת 2005 היוותה את הפרידה מסדרת הקאלט "פיירפלי" של ג'וס ווידון ("הנוקמים"), היתה לסרט מצוין שעמד בפני עצמו. הקדימו אותם גם הסרטים ל"רצח מאדום לשחור" ו"פרקליטי אל.איי", שנשכחו במהרה אף שהסדרות עצמן נחשבו לפסגת הטלוויזיה אז.

עולם מחבק ומנחם

"לוקינג: הסרט" יוצא חודשים ספורים לאחר אירועי הפרק האחרון. פטריק, שעבר לקולורדו, חוזר לסן פרנסיסקו עקב החתונה של אוגוסטין, שם הוא מחליט להישיר מבט אל הרומן הכושל עם קווין ולהתמודד עם כל הדברים שהוא מפחד מהם. בכלל, סגירת פינות היא בעצם כל הבסיס לסרט, הפקה שמלכתחילה נועדה אך ורק כדי להיפרד כמו שצריך ועל הדרך לזרוק כמה מילים על גאווה ואהבה, אם אפשר במונולוגים ארוכים. המגע של הבמאי אנדרו היי מורגש גם כאן; הוא מייצר עולם אמין ורגיש המגובה במשחק מצוין (גרוף ואלברז בולטים במיוחד), שאולי לא פועל על שיאים ותפניות, אבל מחבק ומנחם את הצופים.

הכישלון של הסדרה הבהיר שלא מקסום רווחים או ניצול של מותג עמדו בפני עיניהם של ראשי HBO, אלא ההזדמנות לתת תשובות למעטי המעט שכן עקבו אחרי גיבורי "לוקינג". זה הכוח העיקרי של סרט הטלוויזיה — הוא משולל תפיסות ציניות או מסחריות, וככזה הוא מרגש במיוחד. הוא לא נותן רק לדמויות הזדמנות לסגור את פרקי העבר ולהתחיל מחדש, אלא בעיקר לצופים שהספיקו להתאהב בהם בזמן כה קצר.

מימין: ג'ונתן גרוף ופרנקי אלווארז בסרט "לוקינג" צילום: באדיבות yes