$
ספרות

"מחקתי את האירוע הזה בכוח הרצון וכוח הכאב"

רינה סופר, ספרנית מיתולוגית, מוציאה בגיל 90 ספר שירים ראשון שזוכה לשבחים וחושף את הטראומה שהסתירה עד לפני שנתיים: אונס שעברה בגיל חמש וחצי

מאיה נחום שחל 08:4924.07.16

"אשה בגיל 90 נושאת בתוכה חיים מלאים ועשירים והשכל והתשוקה עדיין מבעבעים בתוכה", אומרת רינה סופר בת ה־90. ספר הביכורים שלה "הקיסרית העירומה", הכולל כ־40 שירים, ראה אור לאחרונה בהוצאת פרדס בסדרת "כתוב" בעריכת אמיר אור.

 

מעבר לכך שהיא נראית צעירה לגילה, עם שיק צרפתי שמתלבש היטב על המבטא, היא רעננה, אצילית, יצרית וחדת מחשבה, טיפוס צבעוני מבפנים ומבחוץ. יש לה חשבון פייסבוק פעיל ובגאווה היא מראה לי קטעים שהעלתה ליו־טיוב בהם היא מקריאה שירים בעברית ובצרפתית במלוא הפאתוס. קירות דירתה בגבעתיים מעוטרים בקולאז'ים מגזרי מגזינים שהיא יוצרת בעצמה.

 

"כמיהה לרוחניות"

 

"השירים שלי הם רק אני והדמות שעומדת מולי, אבל תמיד אני שם, בכל מקום מהילדות ועד לבגרות", היא אומרת, "זה אמנם ספר ראשון שלי אבל שירה וספרות הם חלק בלתי נפרד ממני מגיל צעיר, והנשמה שבתוכי לא דיברה שנים ופתאום צצה ואמרה 'מה איתי?'".

 

זה קרה לפני שבע שנים, מיד אחרי מות בעלה ובתום ארבע שנים קשות שבהן סעדה אותו ועבדה במקביל במרכז להדרכת ספריות כדי לממן לו את הטיפול הטוב ביותר. "אט אט התחלתי לכתוב עליו ועל חיי וזה עורר בי כמיהה לרוחניות. כל חיי הייתי שקועה בעבודתי כספרנית, ופתאום החופש לראות כל מה שסביבי גרם לכך שהמילים הפכו חלק בלתי נפרד מחיי. בתוך שבע שנים כתבתי כ־1500 שירים שמתוייקים ומקוטלגים אצלי".

 

לפני חמש שנים שלחה לעורך והסופר יצחק לבני שלושה שירים שלה והוא דרבן אותה להמשיך להעמיק בכתיבה. כמוהו גם הסופרת והמתרגמת רנה ליטוין ז”ל שאמרה לה שכתיבתה רעננה כמו של בת 18. "זה עודד אותי והתחלתי לכתוב את מחשבותיי ואת מה שקרה לי. אילו לא בערה בי אהבת החיים לא הייתי ממשיכה לכתוב, אבל תמיד קיבלתי המון מהסביבה וגם תמיד רציתי לתת, עוד מהיותי ילדה".

 

סופר נולדה וגדלה בביירות בתקופת המנדט הצרפתי. בשנת 1953 עלתה עם בעלה וילדיה לישראל כשהיא דוברת אנגלית, צרפתית, יידיש וערבית באופן שוטף אך בלי לדעת מילה בעברית. "בבירות חיינו בשפע ועליתי לתקופת צנע איומה, אבל הכי קשה היה שבאתי ממשפחה מתורבתת וידעתי שפות ופתאום הפכתי לבור ועם הארץ כי חוסר ידיעת העברית היה בשבילי מוות רוחני".

 

סופר בביתה. "יצאתי משם ילדה חתוכה ומדממת" סופר בביתה. "יצאתי משם ילדה חתוכה ומדממת" צילום: עמית שעל

 

"מלכת הספריות"

 

 צילום: יח"צ

במקצועה היא מיילדת מוסמכת אך בארץ התגלגלה לעבודה כספרנית ברמת גן אחרי שעברה ראיון אצל ראש העיר דאז אברהם קריניצי. היא החלה כממיינת ספרים אך בער לה להתקדם ואחרי הכשרה של שנה בבית הספר לספרנות בירושלים ניהלה את הספרייה באור יהודה, הקימה ספריות בטיפות חלב ובבתי הספר בעיר וזכתה בפרסים מטעם משרד החינוך ואמנות לעם על פועלה בתחום. "כשעזבתי היה כתוב בעיתון 'מלכת הספריות יצאה לגמלאות'", היא מספרת.

 

לרגל יום הולדתה ה־90 שחל לפני חודשיים החליטה סופר להעניק לעצמה במתנה ספר שירים פרי עטה, וכשהיא מספרת על כך, דמעות של אושר מהול בעצב עולות על פניה. "עלה לי הרבה כסף להוציא את הספר, אני לא אדם עשיר ולקחתי הלוואה לשם כך, אבל אני כל כך מאושרת שעשיתי את זה על אף כל הקושי וטוב לי עם זה".

 

לצד כל אלה יש גם פצע מילדות שלא עוזב, סוד גדול ששמרה לעצמה עד לפני שנתיים. כשהיתה בת חמש וחצי נאנסה על ידי פועל במחסן ביתה שהיה שייך לבית החרושת לחמאה של אביה בביירות. "זה לא היה מקובל לדבר על זה אז אפילו שהיינו משפחה פתוחה מאוד, לא דיברו על אנסים ועברייני מין וזה היה די שכיח שם. פחדתי מהאיש הזה כל הזמן ויום אחד קרה מה שקרה", מספרת סופר בבכי. "יצאתי משם ילדה חתוכה ומדממת והתביישתי כל כך כאילו שאני הייתי אשמה. נכנסתי הביתה וביקשתי מהעוזרת לעזור לי להתקלח והיא ראתה את הדם על הרגל ולא אמרה כלום ואני בכיתי נורא כי כאב לי כל כך. לבשתי את המכנסיים והלכתי עם כאבים חזקים הרבה זמן, לא סיפרתי ולא אכלתי והרופא אמר שזה כאבי גדילה. כך גדלתי עם הסוד הכואב שהיה איתי כל החיים. לא יודעת למה לא סיפרתי, זו תעלומה בעיניי, אולי הבושה שהיתה לי בגיל שש כל כך היתה בתוכי שלא יכולתי להוציא אותה ממני".

 

מתי ולמי סיפרת את זה לראשונה?

"לפני שנתיים סיפרתי לאמיר אור בבכי מר. באתי אליו עם 200 שירים שלי והוא אמר שהוא מוכן לעבוד איתי עליהם. הוא לימד אותי לא לתאר אלא לכתוב ולהגיד את מה שכואב לי בדרך שלי ושהשירה היא שחרור. הרבה פעמים הוא גם קטל שירים שלי בצורה אכזרית. אחרי חצי שנה של מפגשים אחת לשבוע פתאום התפרצתי בבכי מר וסיפרתי את הסיפור שאכל אותי כל השנים, ואז התחלנו לעבוד מחדש על השירים. אמיר לימד אותי להביע רגשות בלי להאכיל בכפית ובלי לעצור את עצמי, להיות חופשייה להגיד מה שמתחשק לי עם האהבה שלי, הארוטיקה שלי והעבר שלי. כתבתי מה שראיתי והרגשתי בלי צנזורה פנימית, לכן השירה היא עירומה ואני בתוכי קיסרית. החיים זה לא רק שיר, זה גם סבל שמביא בסוף את השיר.

 

תמיד הייתי אשה שמחה והיתה לי ילדות עשירה, עם כל הנוף והשווקים, שהשפיעה מאוד על בגרותי. את האירוע הזה קברתי באיזשהו מקום, מחקתי אותו מחיי בכוח הרצון ובכוח הכאב. זה כמו לפתוח מקום מלא מוגלה שזורמת החוצה וזה לקח לי שנים אבל ברגע שכתבתי חזרו הימים היפים של הילדות, עם השיק, הבשמים הכי טובים, יין ובירה".

 

בחשכה / רינה סופר

 

תַּחַת אוֹרָהּ הַמְסַנְוֵר שֶׁל הָאֱמֶת,

נִפְעֲרוּ עֵינַי.

גּוּפִי, מִתְרַסֵּק, אֲבָנִים קְטַנּוֹת,

נִשְׁמָתִי יְתֵרָה.

אֲנִי הַפִּירָטִית

גּוֹנֶבֶת הַכּוֹכָבִים.

אֲנִי הַלַּיְלָה הַשָּׁט

עַל זֵרֵי הַדַּפְנָה.

אֲנִי הַלְּחִישָׁה בֵּין שִֹפְתֵי הַשִּׁיר.

אֲנִי הַיַּלְדָּה שֶׁנָּגְעוּ בָּהּ,

בּוֹכָה בַּחֲשֵׁכָה.

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x