• תפריט
אמנות ועיצוב

דור של אניים

בתערוכה מרתקת ופרובוקטיבית שתיפתח הערב מעמיד האמן הבינלאומי ערן שקין מראה מול תרבות הסלפי ומוצא בה גם צדדים חיוביים. "בעבר רק אנשים בעלי כוח או כסף יכלו לשלוט בדימוי של עצמם", הוא אומר

אלעד בילו 08:3307.07.16

"אם אמנות באה לתקשר עם הקהל היא צריכה לדבר בשפה שלו", אמן האמן ערן שקין. "זה לא אומר שצריך להוריד סטנדרטים, אבל אפשר לדבר על דברים שמעניינים אנשים".

 

ומה מעניין אנשים כיום יותר מצילומי סלפי? בתערוכתו החדשה שתיפתח הערב בגלריה זימאק בתל אביב "Looking at you/ Talking to myself" (מסתכל עליך / מדבר אל עצמי) מציג שקין ציורים גדולי־ממדים של נשים וגברים עם הסלולרי ביד. כן, פורטרטים של סלפי.

 

שקין הבין כי כיום "כל הקומוניקציה נעשית עם המסך". הוא סבר שהסלפי נפוץ יותר אצל בנות, עד שיצא למסע ברשתות החברתיות וגילה שמדובר בתחביב שיש בו שוויון מגדרי. אצל הבנים זה "בלי חולצה, יד אחת במכנסיים", הוא מדגים לי חצי ברצינות חצי בצחוק, "הראש קצת מוטה הצידה".

 

ציורי סלפי ציורי סלפי צילום: רן ארדה

 

ולמה הרבה בנות חצי ערומות?

"בוא נדבר על משהו יותר מהותי: למה לרובן אין פנים? ניסית לזכך את זה ולעשות משהו שייצור איזושהי שפה איקונית של מה שאנחנו חושבים שהוא סקסי, של מה שאנחנו חושבים שימשוך לייקים. אז כן, אם מישהי חושפת את הכתפיים שלה, יכול להיות שהיא תקבל יותר".

 

אל המסע בעקבות הסלפי הוא יצא הודות לבנות שלו שהשאירו את הלפטופ פתוח וכך גרמו לו לחשוב "למה הבת שלי מסתכלת על זה? מה בעצם קורה פה?" ושאלות רבות נוספות שהביאו אותו "לחפור בתוך זה, ואני בן אדם אובססיבי מאוד. אין לי טלוויזיה כבר שמונה שנים כי אם יש לי אני פשוט נכנס לזה".

 

"הכי מדהים", הוא מעיד על עצמו, "שגם אני חושב שזה סקסי, גם אני תפוס בתוך זה. אני לא מסתכל על כל הדבר הזה מבחוץ ואומר 'אוקיי, עכשיו נבחן את זה ונראה'. אני לגמרי בפנים".

 

שקין (54), אחד האמנים העסוקים בארץ, עוסק בציור, רישום, פיסול ומיצב במרחב הציבורי. הוא הציג תערוכות יחיד בניו יורק, לונדון, פריז, בריסל, טורונטו ותל אביב. פסליו מוצבים במקומות ציבוריים מרכזיים בעולם, ורק השנה השיק פסל קינטי באורך 20 מטר במרכז ורשה.

 

זה שנים הוא בוחן את מקומו של היחיד בעידן הגלובלי ומוצף המידע שלנו. מוקדם יותר השנה הציג במרכז MANA לאמנות עכשווית בניו ג'רזי ובמוזיאון חיפה תערוכת יחיד בשם "גיבור תרבות" (הוצגה לראשונה ב־2014 בגלריה סאצ'י בלונדון), שבה ניסה להבין איך נוצרים גיבורי התרבות שלנו.

 

שקין עם הציורים שקין עם הציורים צילום: אוראל כהן

 

תערוכתו הנוכחית היא מעין המשך ישיר, כיוון ש"בעצם עכשיו גיבורי התרבות הם באינטרנט", הוא מסביר, "אני חושב שקורה משהו מאוד נרקיסיסטי, כאמן נרקיסיסט אני יכול לזהות את זה בקלות", הוא צוחק. "אני חושב שזה התחיל בסלבריטאים שמתעדים כל דבר בחיים, וזה נהיה חשוב משום שהם חשובים. אז כל אחד אומר 'אם אני אתעד את החיים שלי גם אני אהיה חשוב".

 

בכלל, לדעתו זאת “תקופה נורא מעניינת. הכול לא יציב, הכול בתנועה מתמדת, למשל מה שקרה עם משאל העם בבריטניה. הפנים של כל החברה משתנות ולא יודעים לאן בדיוק אבל עצם הנקודה הזאת בזמן פשוט מרתקת”.

 

ציורים מהתערוכה ציורים מהתערוכה צילום: רן ארדה

 

האמנות מחקה אינסטוש

 

עוד שם לב שבשנים האחרונות הרבה יותר אמנים מציירים בפורמטים מרובעים, ממש כמו באינסטגרם, “זה לא היה ככה. זה הולך לשני הכיוונים, האמנות משפיעה על החיים והחיים משפיעים על האמנות. גם אני פתאום תפסתי את עצמי מצלם עבודה באייפון ומסתכל יותר איך היא נראית על המסך מאשר על העבודה. אמרתי מה, אני מטורף? מה קורה פה? כי אני לא כזה, אבל ידעתי שאני הולך לשלוח את זה לגלריסט במינכן והוא לא יראה את העבודה המקורית, הוא יראה אותה בטלפון שלו”.

 

ובכל זאת, שקין מוקסם מהעובדה שכיום כל אחד יכול לשלוט באופן בו האימג’ שלו מוקרן לעולם, גם אם רק לרגע. “פעם מי היה יכול לשלוט בדימוי של עצמו? רק אנשים בעלי כסף או כוח”.

 

500 קילו של אשה

 

בתערוכה הערב יציג גם כמה פסלים גדולי ממדים, המסקרן שבהם הוא בדמות בחורה כורעת. יציקת ברונזה בגובה שניים וחצי מטר, כמעט חמש מאות קילו “שיושבת ומסתכלת קדימה כך שכל מי שיכנס - היא בעצם תסתכל עליו”.

 

הלו”ז שלו לחודשים הקרובים, שלא לומר לשנים הקרובות, כבר כמעט ומלא. ב-2017 תיפתח תערוכת יחיד חדשה שלו במוזיאון היהודי בברלין, קצת אחרי כן יציג בבירה הגרמנית בגלריה, משם ימשיך לגלריה בלונדון (הוא אפילו עוד לא יודע מה יציג שם) ומשם יציג גם בהונג קונג ושנגחאי.

 

הסטודיו שלו קרוב לביתו במרכז תל אביב. הוא מעיד על עצמו שיש לו ארבע שעות עבודה טובות ביום. הוא מופתע מכל עבודה שהוא מוכר, עד היום, ומאוד משמח אותו שאוהבים את האמנות שלו: “אנשים שקונים את העבודות שלי בדרך כלל רוצים אותן, זה לא השקעה שמיד רוצים לממש אותה”.

 

אמן זה אופי

 

בשונה מאמנים רבים, שקין לא מלמד אמנות בשום מוסד - וזה לא שלא פונים אליו. הוא פשוט מעדיף “לעשות עוד שתי סדרות של עבודות” מאשר הלוך חזור לבית הספר. זה פשוט ש”בתור אמן אתה רוצה להשפיע, וגם בתור מורה אתה רוצה להשפיע, ואני חושב שהעבודות שלי משפיעות יותר מאשר אם אלמד”.

 

מעבר לזה, הוא מאמין ש”אי אפשר ללמוד אמנות. אני למדתי הכי הרבה בתור אסיסטנט (של האמן ההולנדי-ניו יורקי קרל אפל, א.ב). אתה יכול ללמוד טכניקה או היסטוריה אבל אתה לא יכול ללמוד איך להיות אמן”.

 

 

 

קבלו ניוזלטר יומי המסכם את חדשות היום ישירות למייל שלכם. לחצו להרשמה

בטל שלח
    לכל התגובות