סוף עונת הדחלילים
המעצבת דנה מליק משיקה קו חדש של בגדי ים מחמיאים לשמנות ומספרת על השינויים בתחום המידות הגדולות. "הלקוחות שלי מבקשות בגדים חשופים יותר וצמודים יותר. סיימנו להתחבא"
נדמה שאי אפשר להפוך היום אבן בלי למצוא מתחתיה סממן של מחאת השמנות. הרשתות החברתיות, העיתונים, תוכניות הטלוויזיה ואפילו מסלולי התצוגה שעד כה הציגו רק קולבים מהלכים כבר נרתמו למאבקן של נשים (וגברים) שמשקלן גדול ממה שנקבע כ"נורמלי", וזועקות כדי שיכירו גם בהן כבני אדם.
הזעקה מופנית כלפי החברה השמנופובית, כהגדרתן, כלפי אמהותיהן המעירות בעוקצנות, ובעיקר, כך נדמה, כלפי תעשיית האופנה שמתעלמת מהן כמעט לחלוטין ולא מציעה לנתח השוק הזה קמפיינים ריאליים להזדהות עמם או בגדים נאים במידה מתאימה להתכסות בהם.
"בתחילת דרכי עיצבתי בגדים במידות 36–46", מספרת דנה מליק (31, תל אביב), בעלת מותג האופנה למידות גדולות ומידות ביניים נומה. "היה לי ממש פחד לעצב מידות גדולות יותר, והעניין הוא שאני בעצמי לא יכולתי ללבוש את הבגדים שלי".
למה בעצם פחדת?
"לפני חמש שנים, כשהתחלתי, אף אחד לא עשה את זה, וכל הזמן אמרתי לעצמי שאם כרישי אופנה גדולים ממני לא נכנסים לתחום, אולי יש סיבה. אולי זה ממש לא משתלם כלכלית? אולי אין מספיק קהל לבנות עליו עסק?".
למזלן של לקוחותיה היא הניחה עד מהרה את הפחדים בצד והגדילה את טווח המידות.
כיום יכולות לקנות אצלה נשים במידות גדולות ומידות ביניים (42–54) שמלות, מכנסיים וחולצות. בימים אלה היא משיקה קו חדש של בגדי ים.
כל מי שעוסק בתחומי הרוח יוצק לעבודתו תכנים מנבכי נפשו. הנפש של מליק, שתמיד התמודדה עם ענייני המשקל, כבר היתה גדושה. "אני מגיעה ממשפחה של נשים שמנות. אני הרזה בחבורה", היא אומרת בחיוך.
"אני מכירה היטב את התסכולים", היא ממשיכה, "את הפשרות שנאלצים לעשות ממידה מסוימת". כשהיא אומרת "פשרות" כוונתה שעולם האופנה, עד לפני שנים ספורות, הציע לנשים במידות גדולות בעיקר אוהלים שחורים, שלא לדבר על רשתות ומעצבים גדולים שהתעלמו לחלוטין מנתח השוק הזה מחשש להיות מזוהים עם נשים שמנות. זאת אף שלפי סקר של ה־OECD, יותר ממיליון ישראלים "סובלים" ממה שמכונה משקל עודף.
"נכון שיש קשיים בייצור למידות גדולות. אי אפשר להכחיש. זה באמת יותר בד לכל בגד", אומרת מליק, "הגזרן מתלונן לי שקשה לו לגזור כי הגודל תופס לו את כל השולחן. אבל בשורה התחתונה, אין סיבה לא לעשות מידות גדולות אם רוצים".
שומן זה לא עצלות
לפני שבוע העלתה מליק לפייסבוק פוסט שכתבה לקראת הוצאת ליין בגדי הים שלה. בפוסט, שהפך ללהיט ויראלי, היא מתארת את הקשיים והתגובות שהיא מקבלת על צדודיתה השמנה. "כל אחד אומר משהו; השכנה, עובר האורח ברחוב, הדודה", כתבה, "כולם שותפים למאמץ שאני בכלל לא מנהלת כדי להיות רזה ומתאימה לחברה".
את עושה רושם של בחורה די חדה. מה את עונה להם?
"זהו שאני נאלמת דום. כנראה מההלם אני לא מצליחה לענות".
ומה היית רוצה לענות?
"שטוב לי ככה ושלא יתערבו. עשיתי דיאטות בחיי ואחרי כל אחת מהן רק שמנתי יותר והרגשתי רע יותר. מאז שלמדתי לקבל את עצמי כמו שאני הרבה יותר טוב לי. אחת הסיבות שאנשים נרתעים משמנים היא שלימדו אותם שזה מסמל חולי, ששמן הוא בהכרח לא בריא. אבל היום, ב־2016, אנחנו כבר אחרי זה. אנחנו יודעים שיש שמנים בריאים, ששומן זה לא עצלות, כי יש גם שמנים שעושים ספורט".
הומור עצמי
השאלה היא מתי הבשורה ששומן זה יפה תגיע גם למיינסטרים. "זה כבר קורה", היא טוענת, "אני רואה על לקוחות שלי שהדרישה שלהן לבגדים חשופים יותר, צמודים יותר ובולטים יותר גוברת. עד לפני כמה שנים נשים שמנות אפילו לא חשפו זרועות, והיום אני מעצבת שמלות עם חתכים במותניים. סיימנו להתחבא".
הליין שלה כולל בגדי ים שלמים ובגדי ים בשני חלקים, שנותנים תמיכה טובה בחזה ומכסים אזורים שהיא רואה כרגישים אצל נשים במידות גדולות. הבדים חלקים או בהדפסים שובבים ומצחיקים; למשל, בגד ים עם הדפס לווייתנים. "כן. אפשר גם לצחוק על זה בעצמנו. אם שמענו בעבר הערות בים כמו לווייתן שעולה מן המים, אז נראה לי שבגד ים לווייתניים הוא תגובה הולמת".
מה עם המיתוס הזה שבתוך תוכה כל שמנה רוצה להיות רזה?
"יש הרבה שמרגישות ככה, אבל אני מכירה מקרוב נשים שמנות שמתות על איך שהן נראות ולא היו משנות כלום. אני רואה אותן בחנות וכבר יודעת להבדיל בין אלה שקשה להן להסתכל על עצמן במראה לאלה שנהנות ממה שהן רואות".
ליין בגדי הים יושק לראשונה בשוק האקססוריז שיתקיים בחמישי־שבת בבית ציוני אמריקה, תל אביב.
