להרים למרים

מרים היתה אחת משבע הנביאות של עם ישראל, אך בפעם הראשונה שבה היא מופיעה במקרא, בסיפור הולדת משה בספר שמות, אפילו שמה אינו מצוין. כשהונחה תיבת משה ביאור כתוב: "וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ, מֵרָחֹק, לְדֵעָה, מַה-יֵּעָשֶׂה לוֹ".

הסופרת והרבה הרפורמית אורנה פילץ (54) התאהבה בדמות הנערה הצעירה והחליטה לעשות תיקון ולספר באופן אנושי ועכשווי על גבורתה והתבגרותה של מרים. בספר שלה "מרים, ספרי לי את", שרואה אור בימים אלה (בהוצאת כנרת), מספרת מרים על הצלת משה ממוות בגוף ראשון, והנרטיב האימהי והנשי עומד במרכז. הספר מיועד לגילאי העשרה.

"הסיפור שלה מדהים — האחריות שהוטלה עליה ופעולות שהיא עשתה, כמו לחצות את קווי האויב ולשתף פעולה עם בת פרעה", אומרת פילץ. "תהיתי מה עבר עליה, איך היא הרגישה. יש כאן נערה שיוצאת להרפתקה שלא היתה מתאפשרת לולא היתה עושה בייביסיטר לתינוק — שזה תפקיד נשי מסורתי".

חיים של נשים: משהו ששווה להתעניין בו

בשנים האחרונות פורחת מגמה של נשים שנותנות קול לנשות המקרא, ובהן הסופרות יוכי ברנדס וחוה עציוני־הלוי. פילץ רואה עצמה כחלק מאותה קבוצת נשים שמשכתבות את הקאנון. "היתה לי תחושה שמחקו את מרים. בספר שמות הוקדשו לה רק חמישה פסוקים ורציתי לבחור גיבורה שהילדים יוכלו להזדהות איתה", הוא אומרת. "אמנם היו דרשנים ופרשנים שעשו זאת לפניי, אבל לקחתי לעצמי חירות. צריך אומץ וביטחון כדי להיכנס לטקסט המיתי הזה". פילץ רואה בכתיבתה שליחות והיא מאמינה אדוקה בחשיבות הקראת הסיפור המקראי לילדים כמתן עוגן תרבותי. "זו הנגשה של הסיפור המקראי, שאפשר למצוא בו גם דברים פמיניסטיים פלורליסטיים ולא רק כפייה דתית", היא אומרת, "היה לי חשוב להציג את המקום של הנשים, לספר על חייהן כמשהו מעניין ששווה להיות בו".

הספר בייביסיטר תנ"כית של אורנה פילץ

היא גדלה בבית חילוני והדת משכה אותה מאז היתה ילדה. בנעוריה חזרה בתשובה ובצבא חזרה בשאלה, אבל המשיכה להתעניין ביהדות. היא גילתה את הזרם הרפורמי, שהתאים יותר לרוחה הליברלית, וב־2008 הוסמכה לרבה. עד כה הוציאה לאור שלושה ספרים, ובהם "את ואני: אמא ובת מצווה".

מה עשו עם הילדים 40 שנה במדבר?

"מה שמשך אותי הוא הלימוד ופחות רגש דתי פועם חזק", היא אומרת. "הרפורמים תמיד היו בראש המחנה הליברלי

בעולם היהודי. הם הסמיכו נשים והומואים ולסביות ודגלו בשיתוף פעולה בין דתות. אלה כל הדברים שאני מאמינה בהם".

פילץ אינה חוסכת בביקורת על מוסד הרבנות, ולדבריה, "זה אחד הגופים הגרועים במדינת ישראל, פשוט זוועה. אני אומרת לכל מי ששואל אותי לא להגיע לרבנות בכל מחיר, ויש לי הרבה חברים דתיים אורתודוקסים שמרגישים בדיוק כמוני. אשה שהיתה מבינה באמת מה אומר חוק הדתי של נישואים לא היתה מוכנה להתחתן, זו סיטואציה משפטית בלתי אפשרית ולא הגיונית, שבה הגורל מופקד בידי אנשים ששונאים נשים ושונאים חילונים.

"בתלמוד יש ממש שנאת נשים, אבל התנ"ך לא כזה ולכן יש בו פוטנציאל ויש על מה לעבוד. יש בו הנחה מובנת מאליה שהגבר במרכז, הוא העיקר והוא הפועל. זו ההנחה הלא מודעת של הטקסט, אבל עדיין יש שם נשים, ואחד הדברים שחשבתי עליו, למשל בסיפור יציאת מצרים, הוא מה היה עם הילדים 40 שנה במדבר? הרי ברור שאם אשה היתה כותבת את התורה היא היתה מתייחסת לזה".