לדפדף בנפש
תערוכת "מחברות פתוחות" בהרצליה מאפשרת להציץ למרחב הפרטי של האמן. "מדובר בזירה של חופש, מקום של פליטות פה", אומרת האוצרת אורלי מיברג
08:2031.05.16
"יש לי פטיש למחברות באופן כללי", מתוודה האמנית אורלי מיברג, "בגלריות לא משתלם להציג מחברות רישום. מחברות סקיצות של אמנים לא זוכות לחשיפה מספקת".
בעקבות כך החליטה מיברג להביא למוזיאון מחברות של אמנים חיים, צעירים ועכשוויים. לאחר שאצרה לפני כחצי שנה את תערוכת "מחברות פתוחות" ביריד צבע טרי ובמוזיאון הרצליה, נפתחה במוצ"ש במוזיאון הרצליה התערוכה "מחברות פתוחות מס' 2", שתוצג שם עד 3 בספטמבר. מדובר בהצצה למחברות של 13 אמנים ובהם יערה אורן, ניבי אלרואי, שי זילברמן, אולף קונמן ואלעד רוזן.
מחברת של יערה אורן
לא סחירות
המחברות מוצגות כשהן פתוחות, כולן נחות על שולחן צר וארוך ומוגנות תחת פרספקס שקוף שאינו מאפשר דפדוף בהן. במקביל, בטלוויזיה שממול מוצג סרט שערך יונתן אמיר ורץ בלופ הכולל קטעי וידיאו שצילמו האמנים עצמם. כל אחד מספר על האופן שבו הוא תופס את המחברות שלו. הסרט מעניק עולם שלם לעמודים הבודדים שניתן לראות באופן מוחשי.
"המחברות זולות ולכן נגישות לעבודה לכל אחד ואחת", ממשיכה מיברג, ציירת בולטת בנוף האמנות הישראלי ובוגרת ציור בסקול אוף ויז'ואל ארטס בניו יורק.
"לעומת זאת, בגלריה הן לא משמשות מוצר סחיר. נטיית האמן תהיה לא למכור לאספן מחברת כיחידה אחת כי ככזו אין לה ממש מחיר. מנגד, השוק היה רוצה לפרק אותה לניירות בודדים, דבר שהאמן לא יהיה מעוניין בו".
דרכים צדדיות
ההתבוננות במחברות, הכה שונות זו מזו, היא בבחינת חדירה של ממש למרחב הפרטי של האמן. "עבור חלק מהאמנים מדובר בזירת משחק", מסבירה מיברג, "כזו המאפשרת חופש, מקום של פליטות פה. הרבה אמרו לי שהם רואים בזה מקום פרוע, בלי חוקי המשטר החלים על עבודות גדולות". המחברות, לדבריה, מאפשרות לראות את "הדרכים הצדדיות, מה שהוביל את האמן ל'עבודה הגדולה' או לתערוכה הסופית".
