ציור מולדת
אחרי שמכרה יצירות של פיקאסו בעשרות מיליוני דולרים בניו יורק ולונדון, החליטה עסקנית האמנות פיונה ביברשטיין לעלות לישראל כדי לשים את האמנות הישראלית על המפה. "קשה לאמנים ישראלים להצליח בעולם", היא אומרת בראיון
המטרה של פיונה ביברשטיין, אספנית, אוצרת וגלריסטית, היא "להכניס את הבחוץ פנימה כדי להוציא את הבפנים החוצה" - כך היא מסבירה בעברית מתובלת האנגלית שלה. במילים אחרות, ביברשטיין רוצה להביא לארץ אמנות בינלאומית עדכנית ומדוברת, ובמקביל להפוך את האמנות הישראלית לסחורה בינלאומית חמה.
את החלק הראשון היא כבר מיישמת. התערוכה השנייה שאצרה מאז שעלתה לישראל, "How Rare is Rare", מוצגת בימים אלו בחלל קטן בנווה צדק 5 בתל אביב (עד 9 ביוני). התערוכה מפגישה בין האמן הקונספטואלי הוותיק האמריקאי וויליאם אנסטסי לבין הכוכבת העולה ג'יזלה מיקביץ' מפולין.
"מה שאני מנסה לעשות זה לפתח דיאלוג בין אמנים ישראלים לאמנים מחו"ל. אמנים פה לא כל כך מחוברים למה שקורה בחו"ל כי אין מספיק גלריות שמציגות אמנים עכשוויים מהעולם, בעיקר אמנים צעירים - לא יוצא להם לראות הרבה עבודות של אמנים בגילם", היא מסבירה, "כמו כן, מאוד קשה לאמנים ישראלים להצליח בעולם. רק אם הם יוצאים בעצמם אז יש פוטנציאל כזה, אבל זה אמור להיות גם וגם, חסרה האפשרות של להישאר פה ולהצליח בעולם".
עוד היא טוענת כי "שמתי לב שבארץ קונים בעיקר אמנות ישראלית, לאסוף אמנות בינלאומית זה פחות בתרבות פה. יש אספנים עם הרבה כסף שעדיין לא מבינים איך לקנות נכון. אני רואה הרבה כאלה שקונים אמנות, אבל אני לא יכולה להגיד לך שיש לאמנים האלה שם בינלאומי - מה שאני כן יכולה להגיד על האמנים בתערוכות שלי".
היא בת 31 ועשתה עלייה לפני שנה וחצי. נולדה בציריך, שוויץ, ובמשך השנים הגיחה לכאן פעמים רבות לחופשות משפחתיות ולביקורים. מעידה על עצמה שהיא ציונית. כשסיימה את לימודיה עברה ללמוד אמנות ב־UCL בלונדון, התקבלה לעבודה בסניף הלונדוני של סות'ביס, שם היתה אחראית על כל הקטלוגים של האמנות העכשווית של בית המכירות המפורסם - מקום שבו נמכרות יצירות האמנות היקרות בעולם בסכומים של עשרות מיליוני דולרים.
משם קצרה הדרך לבית המכירות המתחרה פיליפס ("האווירה בסות'ביס היתה קצת אולדסקול ואני חיפשתי משהו יותר עכשווי"), שאליו נשאבה לשלוש שנים. בהמשך נשלחה לשוויץ כדי לפתוח שם סניף של פיליפס.
כל אלה היו רק ההקדמה לניו יורק, שם עבדה ארבע שנים בגלריית Acquavella. "זאת אחת הגלריות הכי מפורסמות בעולם", היא מסבירה, "מכרנו את 'החלום' של פיקאסו מ־1932 ב־139 מיליון דולר (ובו דיוקן פילגשו של האמן, מארי־תרז וולטר - א"ב), את 'הטריפטיך' המפורסם של פרנסיס בייקון ('שלושה תרגילים של לוסיאן פרויד' - א"ב) קנינו עבור לקוחה שלנו ב־142 מיליון דולר ובזמנו זו היתה היצירה הכי יקרה בהיסטוריה. זה היה סדר הגודל של העבודה שם".
אבל לפני כשנה וחצי, כאמור, החליטה לעצור את המירוץ, לעלות ארצה ולהרים את העסק העצמאי שחלמה עליו מאז ומעולם.
"בניו יורק יצא לי להרוויח כסף והתחלתי לקנות אמנות. כבר עבדתי עם אמנים מפורסמים, בעיקר עם כאלה שאינם בחיים, אבל אותי עניין להבין את האמנים בני הדור שלי. איך ומה האמן צריך להיות היום כדי להצליח, על מה הוא חושב, מה חשוב לו לעשות כדי להיות רלבנטי?".
ביברשטיין החליטה לעשות את מה שהרבה דילרים צעירים עושים היום - לפעול בלי בית קבוע ולפתוח בכל פעם תערוכה בחלל אחר. בפעם הקודמת זה היה חלל מחוספס ומלא חדרים ביפו והפעם זה חדרון קטנטן בלב נווה צדק. "אני רוצה שאנשים יהיו במומנט ולא יחשבו מה יהיה מחר בגלריה, מה הנקסט", היא אומרת.
בכל פעם היא חושבת על תמה אחרת ונוסעת לחפש בעולם יצירות המתכתבות איתה. את היצירות היא מביאה לכאן כדי למכור לאספנים המקומיים.
אמריקה זה כאן
בשונה מגלריות אחרות אין לה צוות, היא עושה הכל בעצמה - מהרעיון, דרך האוצרות ועד לפרטים הכי קטנים של שיפוץ החלל ותליית התאורה. "אני עושה כל מה שאני יכולה", היא אומרת, "ואני מקווה שאנשים יראו ויספרו לאחרים. אני מקווה שיבינו שתערוכה שיכולה היתה להיות בפריז, בברלין או בניו יורק היא פה בתל אביב".
לעסק היא קראה At Fifteen ("קניתי את העבודה הראשונה כשהייתי בת 15 והפכתי לעצמאית ב 2015"), ועל כרטיס הביקור שלה כתובה המילה Projects. בתערוכה הקודמת הציגה ציורי שמן על בד של שלושה אמנים בני דורה, שניים אמריקאים ואחת ברזילאית.
בתערוכה הנוכחית חמש יצירות של וויליאם אנסטסי, כולן רישומים על נייר שאותם יצר כאשר אחז בעיפרון/עט בכל יד, הניח אותם על הנייר ונתן לתזוזה שלו במרחב לצייר את עצמה - בין שזו נסיעה ברכבת ובין שזו צעידה ברחובות ניו יורק כשהוא לובש מנשא עם מגש. מחיר כל יצירה הוא כ־16 אלף דולר.
אמנות עדיפה מטלוויזיה
מיקביץ', בת גילה של ביברשטיין, יוצרת בעיקר פסלי קיר מבטון, אבנים, זכוכית, ברזל ועוד. בין היצירות עבודת תלת־ממד משופעת ובה גרגירי חול בתחתית, המסמלים את כל מה שחומק מעינינו כשאנחנו מביטים על אמנות; ופסל קטנטן, מעין כלוב ברזל ובתוכו בלון זכוכית היוצא מגבולות הכלוב ומסמל את הלב שלנו כשהוא מאיים "להתפוצץ" מכאב. מחיר כל אחד מששת פסליה המוצגים נע בין 3,000 ל־5,800 דולר.
"אני מאוד אוהבת את החיבור בין אמנים ש־60 או 50 שנים מפרידות ביניהם", היא אומרת, "ויש לי מזל שוויליאם עדיין בחיים. הוא אמן מאוד נחשב, שנמצא באוסף של כל מוזיאון בארה"ב".
גם מי שאינם אספנים יקנו אמנות במחיר כזה?
"אני רואה אנשים שמשקיעים כסף בכל מיני דברים. אנשים מוציאים על מסך טלוויזיה סכומים גדולים, אבל ערך של טלוויזיה לא עולה אחרי כמה שנים אלא יורד. אני גם לא מכירה אנשים שהולכים לקנות טלוויזיה וינטג', הכול תלוי במה אתה מעוניין להשקיע ואיך אתה חושב על השקעה".
