$
פנאי

העתיד הקדמון

יואב רכס, תלמיד של רון ארד ומעצב מצליח בפני עצמו, סבור שהעתיד טמון בשילוב בין טכנולוגיה חדשנית לחומרים עתיקים. "הדפסה בתלת־ממד של חומרים קרמיים היא תחום שיתפתח", הוא טוען בראיון, "הקרמיקה היא העבר והעתיד שלנו"

נמרוד צוק 08:1915.05.16

לפני תשע שנים התבקש המעצב יואב רכס לקחת חלק בתערוכה במוזיאון ישראל, וליצור עבודה שתאתגר את המגבלות של מדפסת תלת מימד ממשפחת Objet. התוצאה הסופית, בהשראת קרניים של בעלי חיים ושכבות של עצים, היתה היצירה "Cells" - פסל דמוי נחש באורך 9.5 מטרים, עשוי חלקים טלסקופיים שמתקפלים זה לתוך זה. הנחש נוצר בהדפסה רציפה שארכה 100 שעות. זה היה אחד המפגשים המשמעותיים הראשונים של רכס עם הטכנולוגיה הזו.

 

באותה התקופה עבד רכס (37) כחוקר ומעצב עבור סמסונג ולקוחות נוספים, הרצה בשנקר ובבצלאל והיה חבר בקבוצת זיק, אחת מחבורות האמנים הבולטות באמנות הישראלית ב־30 השנים האחרונות (פסל חדש של הקבוצה הוצב השבוע במוזיאון תל אביב).

 

בקבוצת זיק עסק רכס בבנייה של פסלים גדולים במרחב הציבורי, שחלקם סיימו את חייהם זמן קצר לאחר מכן בשריפה גדולה, בסגנון פסטיבל ברנינג מן. אלא שאז חלה התפנית שהביאה אותו בסופו של דבר למקום שבו אנחנו נפגשים: חדר עמוס בדגמים שונים של מדפסות תלת־ממד ופריטים שונים שנוצרו באמצעותן במשרדי חברת סיסטמטיקס ברמת החייל, המשווקת אותן בישראל. שניים מהדגמים, מתוצרת חברת פורמלאבס (FormLabs) שרכס נמנה עם ראשוני עובדיה, הפכו בשנים האחרונות למרכז חייו המקצועיים. אלו התנהלו מאז 2008 בעיקר מלונדון ובשנה האחרונה מבוסטון, מסצ'וסטס, אליה העתיק את מגוריו ב-2015.

 

"שבעתי ממה שעשיתי בארץ, ונסעתי ללמוד תואר שני בעיצוב מוצר ברויאל קולג' אוף ארט בלונדון. זה אפשר לי לשאול איזה סוג של עיצוב אני רוצה לעשות", הוא מספר, "בתוכנית הזו אתה לא מקבל סוג של הנחיה ברורה מה צריך לעשות, אתה צריך לזהות את הבעיה ולהביא את הפתרון או אפילו להמציא את הבעיה בעצמך". את התוכנית היוקרתית ניהל המעצב המשפיע רון ארד, שראה בה פלטפורמה לפתוח את השאלות הכי מהותיות של עיצוב. "הוא ביקש לגרום לך להבין למה לעזאזל אתה עושה את זה, מתוך ראייה שמעצב צריך להיות ביקורתי ולהמציא, להוביל את התעשייה ולא להיות כלי שרת שלה. היתה לו אמירה קצת הומוריסטית שהתוכנית הזו לוקחת מעצבים שניתנים להעסקה והופכת אותם לכאלה שבלתי אפשרי להעסיק - הם מסיימים אותה ומבינים שהם לא רוצים לעבוד בשביל אף אחד אחר, אלא צריכים להקים את הסטודיו שלהם ולהיות חלוצים של הרעיונות שלהם". לקראת סוף הלימודים קיבל רכס הזמנה יוצאת דופן: להצטרף כחוקר אורח למעבדת המדיה ב־MIT, מחלקה שעוסקת במחקר ופיתוח של טכנולוגיות עתידניות. הדברים שראה שינו את התפיסה העיצובית שלו.

 

רכס הצטרף לשלושה חברים שפגש שם ושהקימו סטארט־אפ קטן בשם פורמלאבס. המטרה שלהם היתה לקחת את טכנולוגיית ההדפסה בתלת־ממד - SLA, שיושמה קודם לכן רק במכונות גדולות ומסובכות להפעלה שעולות מאות אלפי דולרים - ולהנגיש אותה בפעם הראשונה לציבור רחב של מעצבים, אמנים, סטודנטים ואנשי מקצוע אחרים. רכס היה אחראי לעיצוב המדפסת - מוצר שולחני קומפקטי, פשוט לשימוש וזול יחסית, עם תג מחיר שהחל ב-2,299 בלבד בעת ההשקה, וכיום נע בין 2,799 ל-3,499 דולר. קמפיין קיקסטארטר של החברה הצליח לגייס כ־3 מיליון דולר מ־2,000 לקוחות ראשונים, שהפכו את החברה הצעירה לאחד המיזמים המצליחים באתר בתחום ההדפסה בתלת־ממד. החברה, שלאחרונה השיקה דגם משופר, היא היום במרכז היצירה שלו. 

שרפרף וספסל להרכבה עצמית באמצעות חבלים בעיצובו של רכס. "הסקרנות הביאה אותי לשנים של תחושת חוסר ודאות מקצועי" שרפרף וספסל להרכבה עצמית באמצעות חבלים בעיצובו של רכס. "הסקרנות הביאה אותי לשנים של תחושת חוסר ודאות מקצועי" צילום: יואב רכס

 

 

אם היית יכול לבנות לעצמך "מדפסת חלומות" להדפסה בתלת־ממד, מה היא היתה מסוגלת לעשות?

"הדפסה באמצעות חומרים קרמיים היא הדבר שנוכל ליהנות ממנו במידה הגדולה ביותר - זה כבר קורה במידה מסוימת ואני מאמין שזה ימשיך להתפתח. קרמיקה היא העבר של המין האנושי והיא גם העתיד שלנו. זו היתה הדרך שלנו לשאת מים מהנהר לפני עשרות אלפי שנים בכדי קרמיקה, וזו הדרך שלנו להגיע היום לירח בחלליות שמצופות באריחים קרמיים להגנה מהחום. זו אותה משפחת חומרים".

 

המעבדה ב־MIT, כאמור, היתה אחת מנקודות המפנה המשמעותיות בקריירה שלו. "נחשפתי שם לעולם מטורף של אנשים שלוקחים את הטכנולוגיה צעד אחד קדימה, עובדים על רעיונות שאולי עוד עשר שנים נראה אותם בשוק המסחרי", הוא מספר על מה שחווה שם, "כשמבקשים ממך לעצב טלפון או טוסטר, כבר יש לך עולם שלם של טלפונים או טוסטרים להסתכל עליהם ולנסות להבדיל את עצמך מהם. פה אתה עובד על משהו שאין דומה לו. זה תהליך שמאפשר להתייחס לחומר בצורה יותר מכבדת ולתת לדבר לאט לאט להיווצר - אין עוד מנורה כזו או טכנולוגיה כזו בעולם, לכן עובדים ללא שום קונספט התחלתי של איך זה אמור להיראות".

 

במקביל לעבודה על המדפסות, ממשיך רכס ליצור פרויקטים אישיים כמו "שולחנות סאג'", שנבנו ממשטחי מתכת מסורתיים לאפיית פיתות (לצד המעצב נועם דובר); או סדרה של שרפרפים וספסלים להרכבה עצמית ללא ברגים, באמצעות חבל שמושחל בחריצים שמתפתלים לאורך לוחות העץ ומשמשים במקביל כאמצעי חיזוק וכאלמנט אסתטי. עבודותיו הוצגו בבין היתר בסות'ביס בלונדון ובשבוע העיצוב בלונדון, ביריד הריהוט של מילאנו ובגלריית Volker Diehl בברלין.

 

אתה נהנה יותר לשבת לבד בסטודיו ולעבוד על רעיונות אישיים או מעבודת צוות כמו זו שאתה עושה בפורמלאבס?

"אני לא רוצה להישאר במגירה או בטריטוריה אחת. אני אוהב לנוע בין רעיונות סופר־קונספטואליים וחומרים מאוד מסורתיים לבין טכנולוגיות מתקדמות, בין תהליכים אטיים לקצרים, בין פרויקטים שאני עושה לבד במשך חצי שנה לבין פרויקט שאני עושה מול לקוח בתוך שלושה שבועות. לכל אחד מהפורמטים האלה יש מה ללמד אותי כמעצב, לכל אחד יש יתרונות".

 

פלסטיק לא מעניין

 

"אף פעם לא חשבתי שחומר אחד ירתק אותי מספיק כדי שאתעסק רק בו כל החיים. המטרה שלי היא לא להגיע לרמה של מאסטר בפלסטיק, בזכוכית או בקרמיקה, אלא ללכת לרוחב. בתי ספר לעיצוב מושפעים מאוד מהתעשייה ומאיפה בא הכסף, בעיקר בשל המעבר ממימון על ידי מדינות למימון של חברות פרטיות. רואים את זה בסוג המעצבים שיוצאים מהם - עוד ועוד אנשים שמתמחים במשהו מאוד צר, כי זה מה שהתעשייה צריכה. הסקרנות הזו שהיתה אצלי מתחילת הדרך אמנם הביאה אותי לשנים של תחושת חוסר ודאות מקצועי, אבל היום כשיש לי ידע במגוון רחב של תהליכי ייצור, העולם הרעיוני שלי בתחום פיתוח מוצר יכול להיות הרבה יותר עשיר.

 

 

רכס בשבוע שעבר בתל אביב. "אוהב לנע בין תהליכים אטיים למהירים" רכס בשבוע שעבר בתל אביב. "אוהב לנע בין תהליכים אטיים למהירים" צילום: אוראל כהן

 

לא סגול ורך

 

"היום אני בא לעיצוב של מוצר מסוים לא מתוך חשיבה של 'אני רוצה שתהיה אדום וסגול ורך'. אני לא יכול להחליט על זה בתחילת הדרך, אני חייב לחיות קצת עם המוצר ולהבין לאן הוא רוצה ללכת".

 

הדברים שעשית בקבוצת זיק מתחברים למה שאתה עושה היום?

"הדבר הכי משמעותי מהשנים שלי שם הוא ההבנה שעבודה עם אנשים זה דבר מאוד רגיש, אבל זה גם מספק הזדמנויות להגיע הרבה יותר רחוק.

 

העבודה עם אדם שהשפה המשותפת והתקשורת איתו הן מעולות תורמת הרבה יותר מעוד זוג ידיים. בזיק פותרים בעיות שהם ממציאים לעצמם באמצעות דיאלוג, וזו אותה דרך עבודה שאני ממשיך לשמר גם היום, כשאני עובד בצוותים המורכבים מאנשים שבאים מדיסציפלינות שונות".

בטל שלח
    לכל התגובות
    x