חיים תת־אנושיים
האמן המסתורי ביאנקושוק יצר את "בורדרלייף" בהשראת סיפורם של חסרי בית שחיים במערכת הביוב בבוקרשט. זו לא אמנות פוליטית, הוא מסביר, רק רוצה שאנשים יסתכלו
מתחת לפני הקרקע, בתוך מסגרת בטון מרובעת ששוכנת במה שנראה כסביבה עירונית מוזנחת, כשמעליו ניצבות שתי כנפיו הפתוחות לרווחה של מכסה מתכת כבד וחלוד. ההזנחה מסביב עומדת בניגוד חד לניקיון ולצבעוניות האופטימית של החדרון ולעציץ הפרחים שהדייר העלום שלו הצליח איכשהו, למרות הצפיפות, למצוא עבורו מקום. צילום שני, מעורפל יותר, מציג כוך דומה, מלבני במידותיו ובתוכו רק שני פריטים: מגבעת כחולה שתלויה על הקיר, וחלק מהציור "מדונה סיסטינה" של רפאל במסגרת זהב. קומפוזיציה שיוצרת תחושה של נוף סוריאליסטי. בשלישי, מקלחון מצוחצח עם ריבועי קרמיקה לבנים וכחולים ובתוכו מגבת תכולה מגיח מתוך משטח אספלט אפור ומטונף. "אני עוסק הרבה בעוני, תופעת חסרי הבית וחיים במשבר. הרעיון הוא להשתמש באירוניה כדי לתפוס את תשומת הלב ולהזמין את הצופה להרהר בבעיות החברתיות הבוערות", אומר ביאנקושוק בראיון מייל ל"כלכליסט".
מתוך "בורדרלייף" של ביאנקושוק. ההזנחה מסביב עומדת בניגוד חד לניקיון ולצבעוניות האופטימית של החדרון
"פוליטיקה לא מעניינת"
תכלית הסדרה, הוא אומר, אינה להעביר מסר פוליטי מסוים אלא לעורר מודעות ולגרום לצופים לחשוב לבד על ההשלכות והפתרונות. "האמנות שלי לא תומכת או שוללת פוליטיקאים ספציפיים ולא מתעניינת בעולם הפוליטי. עבורי אלה מנגנונים חסרי תועלת. מה שחשוב לי הם האנשים הפשוטים, הרגשות, המחשבות והרצונות שלהם". במקרה זה, האנשים הפשוטים שנתנו השראה לסדרה היא קהילה של כ־6,000 חסרי בית בבוקרשט, שאכן חיים במנהרות הביוב של העיר. עיתונאים שהצליחו לחדור לקהילה הזו תיארו אותה כיקום מקביל שמסוכן להתקרב אליו ללא מלווה מבפנים. מרחב שחולקים נרקומנים, סוחרי סמים, הומלסים, עבריינים וילדים שברחו מבתי יתומים בלחות, בסירחון וברעש מתמיד. התופעה תועדה גם בסרט העלילתי Pa-ra-da של הבמאי מרקו פונטקורבו. "לא ביקרתי שם בעצמי, אבל קראתי על הקהילה ותנאי החיים שלהם זעזעו אותי", אומר ביאנקושוק. הפרויקט, עם זאת, לא עוסק רק בהם אלא באנשים מכל רחבי העולם שנאלצים לחיות בתנאים תת אנושיים.
מתוך "בורדרלייף" של ביאנקושוק
ביאנקושוק נולד לדבריו ב־1982 במילאנו והיה פעיל במשך שנים בסצינת הגרפיטי המקומית, אבל תקופה ארוכה לא ראה עצמו אמן ממש. קשה לקטלג את היצירות שלו, שמופיעות בעמוד הפייסבוק שלו. זו אינה אמנות רחוב, אלא יצירות שקרובות יותר ברוחן ובתהליכי העבודה לאמנות קונספטואלית ופרפורמנס ארט. מה שהוביל אותו להגדיר זרם אמנותי משלו, "אפרמליזם" (Ephemeralism). "תנועה שמטרתה ליצור עבודות שיתקיימו באופן זמני בלבד במרחב אבל באופן נצחי בזמן". עבודות קודמות שלו כללו למשל לול פעוטות שהוצג ברחוב בצמוד לפח אשפה בעיר קלן; קבר שמעליו צלב עשוי משתי אלות משטרה, עבודה שכותרתה "סדר ציבורי" ושהוצבה בנורבגיה; וצלב קרס עשוי מארבעה העתקי לוגו של פייסבוק, תחת השם "הרייך החברתי".
מתוך "בורדרלייף" של ביאנקושוק
דילוג מהסטודיו לבור
את הבורות ששימשו כלוקיישנים לפרויקט, אומר ביאנקושוק, מצא בסיורים שערך באיזור עירוני נטוש במילאנו. "את החדרים עצמם בניתי בסטודיו מלוחות עץ שצופו בטפטים ובאריחי קרמיקה ושאליהם חיברתי את החפצים ששולבו בכל חדר. האתגר המרכזי היה הצורך לדלג פעמים רבות בין הסטודיו לבורות שמצאתי ולשמור על המידות המדויקות, כדי שאפשר יהיה להכניס את המבנה לתוך הבור ולהשיג את התוצאה הויזואלית שרציתי", הוא אומר. לאחר הצילומים הוא נטש את החדרים שבנה ואינו יודע מה עלה בגורלם. "סביר שחלק מהחפצים שקישטו את החדרים נגנבו בידי חסרי בית. אני אוהב אמנות שממשיכה לחיות במרחב בצורה כזו".
ביאנקושוק בהרצאת TED. שומר על זהות עלומה 
