"האמנים הסינים משחקים בגבולות אך מצנזרים את עצמם"
סילבן לוי, איש נדל"ן צרפתי־יהודי, התאהב באמנות סינית והפך לאחד מאספניה הגדולים במערב. בביקור בארץ הוא מסביר על חשיבות השילוב בין אמנות לטכנולוגיה, ולמה סין היא הדבר הבא בתחום
"אמנות עוקבת תמיד אחר כסף וכוח", אומר האספן הצרפתי סילבן לוי, אחד מאספני האמנות הסינית המובילים במערב. "סין היא כרגע המדינה השנייה בחוזקה ובעושרה בעולם, ואני בטוח שגם האמנות שנעשית שם תהפוך להיות שחקן מרכזי בזירת האמנות הבינלאומית".
לוי, איש נדל"ן צרפתי־יהודי יליד מצרים, ואשתו דומיניק, ייסדו יחד את אוסף האמנות DSL Collection, שמכיל כיום כ־450 עבודות של אמנים סינים, ובאופן די חריג הם משתמשים באמצעים טכנולוגיים ודיגיטליים כדי לחשוף אותו לציבור. לישראל הגיע לוי כדי להשתתף בכנס מיוחד של אפליקציית האמנות Artbit, ה"שאזאם" של עולם האמנות, שבה הוא שותף.
בין מזרח למערב
לוי ואשתו החלו לאסוף אמנות לפני 30 שנה, אבל המיקוד באמנות סינית הגיע רק לפני עשור. "זה קרה בעקבות מעבר של גיסי לסין", הוא מספר, "באוסף יש עבודות ציור, צילום, וידיאו, אבל האופי המיוחד שלו הוא בזכות המיצבים הגדולים מאוד שהוא מכיל".
מאז הקמתו של אוסף DSL, לוי לא נרתע משימוש בטכנולוגיה כדי להנגיש את האמנות שלו, ולכן הוא הגיע לישראל. Artbit היא אפליקציה בפיתוח ישראלי שמזכירה את אפליקציית ה"שאזאם" המפורסמת לזיהוי מוזיקה. מבקרים במוזיאון או גלריה שרוצים לקבל אינפורמציה נוספת על העבודה או האמן שבו הם צופים, יכולים לסרוק את העבודה באמצעות הסמארטפון ולקבל עליה ועל האמן שיצר אותה פרטים רבים. במקרים מסוימים היא גם תקשר לעבודות נוספות שלו.
נכון להיום נמצאות במאגר של Artbit יותר מ־300 אלף עבודות אמנות, והמטרה היא להמשיך להתרחב. "אני עוקב אחר הפרויקט זה כמה חודשים", מספר לוי, "והתחברתי אליו כי מאז שהקמנו את האוסף תמיד השתמשנו בעולם הדיגיטלי. יש לנו אתר פעיל ומפורט שבו אפשר להתרשם מכל עבודות האוסף, ואנחנו עובדים גם על הפעלה של 'מוזיאון דיגיטלי' שיאפשר סיור בין עבודות האוסף באופן וירטואלי. לכן חשוב לי לשתף פעולה עם מיזמים דיגיטליים אמנותיים. אנחנו צריכים לדאוג איך לייצר חוויות חדשות של אמנות באמצעים הללו. המטרה של הכנס היא לבצע סיעור מוחות שיגרום ל־Artbit להיכנס באופן המקסימלי לשוק ולסצנת האמנות, וזוהי גם המטרה שלנו".
אתם פעילים גם ברשתות חברתיות?
"כן, בעיקר בפייסבוק ובלינקדאין, ומשתמשים בהן כדרך להביא את נקודת המבט שלנו על אמנות לקהל הרחב. אנחנו מעלים הרבה דימויים של יצירות שכוללות תמונות, עבודות וידיאו וגם טקסטים ומולטימדיה. הדיאלוג שמתקיים ברשתות החברתיות הוא מה שהופך את DSL לאוסף שמחבר בין מזרח למערב".
גישות חדשות ליצירה
בני הזוג לוי נוסעים לסין ארבע פעמים בשנה, נפגשים עם אמנים, מבקרים בבתי סטודיו, בגלריות ובמוזיאונים, ומחפשים באופן רציף את העבודות הבאות לרכישה. "ככל שאני נוסע לסין יותר, אני מבין כמה אני לא מבין", הוא מספר. "זו ארץ מרתקת. הם עוברים תקופה של טרנספורמציה מטורפת שנוגעת ליותר ממיליארד איש".
למה דווקא אמנות סינית?
"זו אמנות רעננה. במדינות מתפתחות כמו סין או מדינות דרום אמריקה והמזרח התיכון אפשר למצוא גישות חדשות של יצירה. האמנים הם אחת המראות המדויקות של החברה, ודרך האמנות העכשווית בסין אנחנו רואים את האנרגיות החדשות שפורצות שם. עוד דבר שאסור לשכוח הוא שמדובר במדינה שמאחוריה 5,000 שנה של תרבות, שמשפיעה לא מעט במאה ה־21".
איפה נמצאות יצירות האוסף?
"היצירות מאוחסנות בכמה לוקיישנים שונים, הגדולים שבהם בצרפת ובסין. אפשר לצפות בהן באתר, ובאופן קבוע יש יצירות שמושאלות לגלריות ולמוזיאונים ברחבי העולם. מדי פעם אנחנו גם מקיימים תערוכות שלמות מתוך האוסף. בשנים האחרונות היו כאלה בלונדון, פריז ומוסקבה. אחד החלומות שלי הוא שנוכל לקיים תערוכה כזו גם בישראל".
איך אתם בוחרים את היצירות?
"אנחנו מנסים למצוא לא רק תמונות יפות, אלא יצירות שמאתגרות אותנו. אני באופן אישי מתחבר ליצירות שגורמות לי מעט אי־נוחות, רק כך אני מרגיש שאני הולך איתן צעד אחד מעבר לממד הוויזואלי. ברגע שאתה מחליט להתמקד באמנות ממדינה מרוחקת שבה אתה לא מדבר את השפה, אתה באופן אוטומטי מציב בפני עצמך אתגרים, מכניס את עצמך להרפתקה. מכיוון שהאוסף פתוח לציבור, אני תמיד שואל את עצמי מה תהיה תגובת הקהל".
יש ביצירות קו תמטי מסוים?
"אני מתעניין בעבודות שמרגישות יותר 'סיניות'. סין זו מדינה רדיקלית וקשה, ולכן הכל בה בא לידי ביטוי באופן מאוד אמוציונלי. זו רדיקליות שרק גוברת בגלל מספר האנשים העצום שחי במדינה. אני מחפש את הרדיקליות הזו באמנות".
רעבים להכרה
לדברי לוי, ההשפעה של המערב ניכרת באמנות הסינית. "היחסים של סין והמערב הם יחסי אהבה־שנאה. מצד אחד הם פתוחים היום למערב הרבה יותר, מצד שני הם תמיד זוכרים את ההיסטוריה. בתור אדם מערבי שנמצא במגע יומיומי עם סין, אתה צריך להיות מאוד זהיר. כשזה מגיע לאמנות, יש אמנים סינים שמנסים להיות 'מערביים' יותר, אבל לרוב מדובר בכאלה שרוצים לזכות בהכרה בינלאומית. כולם רעבים לזה".
כשמדברים על אמנות סינית והכרה בינלאומית אין מנוס מלהזכיר את איי וויווי, האמן והאקטיביסט הסיני המוכר בעולם. בעבודותיו והן בפעולותיו האקטיביסטיות הוא מתייחס לצנזורה שקיימת בסין.
הצנזורה בסין היא פקטור מכריע באמנות?
"הצנזורה קיימת, אבל לא בצורה מאוד ברורה. גם איי וויווי, שהוא כביכול המתנגד הבולט ביותר לשלטון הקיים, נבחר על ידי אותו השלטון להשתתף בעיצוב האצטדיון של אולימפידת בייג'ינג, וזה אומר משהו. בדרך כלל, מה שקורה בפועל הוא שאמנים עושים צנזורה לעצמם. הם ברוב המקרים יודעים מהם הגבולות ומנסים לשחק איתם, אבל לא עד כדי מצב של 'יציאה למלחמה' בשלטון".
