צלילים של בדידות

זו היתה בין היתר תוצאה של ניהול והחתמת אמנים לפי טעם אישי של אייבו ווטס ראסל, מייסד הלייבל. 4AD של היום הוא מחלקה בתוך תאגיד וראסל כבר לא שם, אבל יש ניסיון לשמר את המוניטין — לכן אפילו ב־2016 יש סיבה לתת הזדמנות להרכב שהוחתם בלייבל כמו למשל Daughter.

Daughter בהופעה צילום: איי אף פי

Daughter הם שלישייה מצפון לונדון ו־"Not to Disappear" הוא אלבומם השני אחרי "If You Leave" מ־2013. הסולנית אלנה טונרה מובילה את ההרכב בקול עתיר נוכחות ובגיטרה חשמלית שמתפתלת בעוצמה סביבו. יש לה חוש מוזיקלי מרהיב שבזכותו השירים שלה לופתים בכנות ובעצב שבהם. הגיטריסט איגור האפלי, יליד שוויץ, והמתופף הצרפתי רֶמי אגיללה פיתחו עם טונרה עיבודים יפהפיים שפותחים את ההגשה הביישנית שלה ועוטפים אותה בגיטרות שוגייז מרוסנות.

טונרה בחרה לטפל באלבום הזה בבדידות, ומדובר בטיפול עומק. "Doing The Right Thing" למשל עוסק באלצהיימר, וטונרה נכנסת לחלוטין לתוך החוויה במילים "אני מורידה את הבגדים / ומסתובבת / כי נורא נעים בחוץ / ואני אוהבת לחוש את השמש כשמחשיך". גם שיר הפתיחה "New Ways" לא חס על המאזינים ומתאר בדידות כמאיץ לדיכאון קליני: "אני צריכה דרכים חדשות לבזבז את הזמן שלי / לצאת מתוך עצמי / לא למחוק את עצמי / לא להיעלם", היא שרה במינימליזם מדויק ומטלטל בעוצמתו.

בשירים האחרים Daughter עוסקים בבדידות מוכרת יותר, כמו במערכות יחסים ובחיים שביניהן. זהו כמובן אזור הרבה יותר מתויר יצירתית, ולכן בתחום הזה התובנות של טונרה סובלות מחולשה והטקסטים לא מתיישרים עם הסטנדרט של האלבום הקודם. ובכל זאת, האפקטיביות שמאפיינת את הצליל של ההרכב לא איבדה מכוחה, למרות שהיא עדיין עובדת טוב יותר בהופעה מבהקלטות. "Not to Disappear" הוא אלבום בספיגה אטית. מי שייתן לו לשקוע, ירוויח.