לקחת את הדימוי בידיים

בשנים האחרונות מנהלת האמנית טליה לינק את רוב פעילותה בכלל ואת פעילותה האמנותית בפרט ממיטתה. אמנית המדיה הצעירה (31) שחיה זה שנתיים בניו יורק הפכה את המיטה גם למוקד שבו מתרחשות עבודותיה, שמוצגות בימים אלה במוזיאון הרצליה כחלק מסדרת התערוכות "24/7" (עד 30 באפריל, הבנים 4 הרצליה, 20 שקל).

בפרויקט מוצג חדר שינה מרוהט ברהיטים לבנים בסיסיים של איקאה, והצופים מוזמנים להשתרע על מיטה נוחה ולצפות בעבודות הווידיאו המוקרנות על מסך, שבהן מככבת לינק עצמה ממיטתה שלה. עבודות הווידיאו מבוססות על סגנון ה־DIY ("עשה זאת בעצמך") הנפוץ ביוטיוב, ובפרט על ז'אנר ה"ביוטי גורוז" — נשים צעירות שמדריכות שיטות שונות לשיפור המראה החיצוני. גם הן, ברוב המקרים, עושות את זה ממיטתן

הפרטית.

"לפני שנתיים וחצי עברתי לניו יורק ללמוד לתואר שני באמנות ובתוך חודשיים־שלושה נהייתה לי אקנה מטורפת בפנים", מספרת לינק. "בדיעבד הבנתי שזה עניין טיפוסי, אבל מבחינתי זו היתה חוויה נורא קשה. בגלל שגוגל מבחינתי הוא אמא ואבא ואני לא עושה שום דבר בחיים מבלי להתייעץ איתו ולחפש בו פתרונות, פניתי אל הרשת כדי לחפש דרכים לפתור את הבעיה ולהסתיר אותה. כך גיליתי את העולם של ה'ביוטי גורוז' ושקעתי באובססיביות בסרטונים. ריתקה אותי הקהילה הזו של נשים צעירות שמחדר המיטות שלהן בונות חיים ואימפריות כלכליות".

מתוך עבודותיה של לינק. "במקום להיות אובייקט להפוך למושכת בחוטים"

את אותה אובססיביות תרגמה לינק לעבודות שלה, שבהן דמותה שלה היא הביוטי גורו שמלמדת מגוון רחב של "שיעורים" — החל מאיפור בסיסי, דרך יצירת מראה של חד־גבה, ועד ציפורניים שעליהן תמונות של מוניקה לוינסקי או כרית מעוטרת בדמותה של ניקול קידמן. "ככל שהתקדמה העבודה על הפרויקט, הבנתי שמה שהבנות האלה עושות זו בעצם הפקה של אשה אחת — הן כותבות את התסריט, מצלמות, מביימות, עורכות וגם דואגות ליחסי הציבור", היא אומרת. "יש בזה מעין תביעה מחדש של הדימוי הנשי בעולם שבו נשים הן רוב הזמן אובייקט בעיני מישהו אחר, תמיד מצולמות דרך עיניים של אחרים וברוב המקרים של גברים. במהלך הזה הן הופכות להיות אלה שמושכות בחוטים. אני חושבת שהן סופר־פמיניסטיות".

למה החלטת להציב חדר שינה במוזיאון?

"זה היה מהלך טבעי. ככה הבנות האלה מצלמות את עצמן, תמיד במרחב הביתי. במהלך העבודה עברתי לסטודיו חדש שאותו עיצבתי כמו חדר שינה. כל ביקורי הסטודיו שלי בשנה השנייה ללימודים היו במיטה. בהתחלה לא תכננתי שזה יהיה חלק מההצבה אלא יותר תפאורה, אבל ראיתי איזו דינמיקה נוצרת כשמישהו יושב במיטה וצופה בעבודות הווידיאו".

איך זה משפיע על הקהל?

"זה נורא תלוי. יש אנשים שזה מעורר בהם חוסר נוחות ולא בטוחים איפה לשים את עצמם, ויש כאלה שבתוך שנייה מורידים נעליים ומשתרעים. מה שבטוח, זה מקצין דברים, מאיץ תהליכים. הכל קורה יותר מהר".

למה ללכת על עיצוב כל כך בסיסי ונטול אופי?

"דווקא בגלל שזה הריהוט הבסיסי של איקאה שנראה אותו הדבר בכל העולם. זה מתחבר לשכבה של הגלובליזם של האינטרנט, שזה אחד הדברים שריתקו אותי בתופעת ה'ביוטי גורוז' בשלב מאוד מוקדם. יש ביוטי גורוז בכל מקום בעולם וכולן נראות פחות או יותר אותו הדבר. הן אמנם מדברות בשפות שונות אבל הן יוצרות את אותן סרטונים".