להיות רועי רוזן

כשרועי רוזן מספר על קורותיה של האמנית הבלגית הסוריאליסטית ז'וסטין פרנק, הוא נשמע כמו מרצה כריזמטי להיסטוריה שבקי לפרטי פרטים בביוגרפיה שלה. לרגע הוא מצליח לתעתע גם בקהל המקשיבים, שמודע לכך שפרנק היא רק עוד אחת מהדמויות הבדיוניות שאותן רקח רוזן במוחו הפרוע, וכל יצירותיה הן למעשה שלו.

רוזן (52) הוא בין האמנים הווירטואוזיים ביותר שהיו לנו כאן. זה שלושה עשורים שהוא יוצר במדיומים שונים: ציור, וידיאו ומיצב לצד קולנוע וספרי פרוזה ואמנות. אך מה שהופך את רוזן לראוי לתשומת לב הוא הקונספט שמאחורי כל העבודות הללו - ריבוי הזהויות השונות שהוא מאמץ לעצמו. בכך הופכות העבודות ללא רק טובות מבחינה אמנותית, אלא גם למרתקות מבחינה פסיכולוגית וסוציולוגית.

מתוך "חיה ומות כאווה בראון"ציור: רועי רוזן

שילוב גרוטסקי ומורבידי

התערוכה הרטרוספקטיבית שאצרו גלעד מלצר ויהושע סימון, המתארחים במוזיאון תל אביב, מתבססת על שלל הזהויות של רוזן במהלך השנים. חלל התערוכה המרכזי נחלק לארבעה חלקים, שכל אחד מהם מוקדש לזהות אחרת: האמנית ז'וסטין פרנק, שפעלה בתחילת המאה ה־20 בבלגיה ובישראל עד שנעלמו עקבותיה; האמן מקסים קומר־מישקין, יליד ברית המועצות שעלה לישראל ופעל כחלק מקבוצת אמנים רוסית בשנות התשעים; האמן רועי רוזן, המקביל לחלוטין לרוזן עצמו; ואווה בראון, שלה הקדיש פרויקט לפני 15 שנה במוזיאון ישראל ובו שוטט הצופה בראשה של המאהבת של הפיהרר כבמציאות מדומה.

היצירות בחלל המרכזי תלויות על קירות שנצבעו בצבעים עזים כמו אדום בוהק או סגול עליז, שמבליטים את הייחודיות של כל אחת מהדמויות והופכים את חוויית ההתבוננות למסעירה עוד יותר. סגנונו של רוזן בעבודות המוצגות אמנם משתנה בין דמות לדמות, אך ברובו מושפע מאיור, שם החל את דרכו. העבודות נעות על הציר שבין קריקטורות לציור פיגורטיבי ריאליסטי והן מלאות הומור, גרוטסקיות ומורבידיות גם יחד. דוגמה מייצגת היא הסדרה המוצגת בחלק של "רועי רוזן", ובה רוזן מסתכל מתוך הקבר של עצמו כלפי מעלה, ורואה את אזור החלציים של המשתתפים בטקס הלוויה שלו.

הפרויקט המרכזי בחלק המוקדש לדמותו של מקסים קומר־מישקין הוא האלבום "הלילה של ולדימיר", הכולל סדרה ארוכה של איורים שבהם מתעללים חפצים דוממים בדמותו של נשיא רוסיה ולדימיר פוטין. כמו ביצירות המיניות הגרוטסקיות של ז'וסטין פרנק, גם כאן בולט דמיונו הפרוע של האמן (או האמן הבדוי) בסיטואציות הזויות, משעשעות ומלחיצות. הדמיון לא פוסח גם על פרויקט "חיה ומות כאווה בראון", שעורר סנסציות ושלל התנגדויות כאשר הוצג לראשונה. לצד גייד־ליין טקסטואלי מפורט שבו מסביר האמן מה הצופה אמור לחוש בתוך אותה מציאות מדומה, הוא מציג עבודות רישום בשחור־לבן שמתחברות לכל אחד משלבי ה"מסע" אל תוך ראשה של בראון.

מתוך התערוכה. החלל המחולק לפי הזהויות השונות שרוזן בחרציור: רועי רוזן

מעולם לא היסס להתחכם

בחלל נוסף מציג רוזן לראשונה את "הסוחר העיוור", ספר אמן שיצר לפני 25 שנה כפרויקט סיום בלימודים, המתבסס על "הסוחר מוונציה" ויוצר סדרה של רישומים מונוכרומטיים שנחלקים על פי הסצנות במחזה המקורי. כאן מתגלה כי גם לפני 25 שנה רוזן לא היסס להתחכם - את מחצית הסצנות רשם כשעיניו עצומות ובקו אחד ארוך. הנוכחות שלו במוזיאון נמשכת לחלל נוסף המוקדש לעבודות הווידיאו והסרטים שיצר במהלך שנות עבודתו.

נדיר שמוזיאון תל אביב מקדיש תערוכה כה גדולה ומקיפה לאמן אחד, ובוודאי אמן מקומי. אך שיטוט קצר בתערוכה מבהיר כי רוזן הוא הבחירה הנכונה.

פרטים: עד 30 באפריל. שדרות שאול המלך 27, תל אביב. 50 שקל.