הצגה: אילוף הסוררת, תיאטרון בית ליסין
הבמאי אודי בן משה הצליח להפוך את הקלאסיקה השוביניסטית של שייקספיר לפארסה פרועה שמצחיקה את הקהל עד דמעות. חבל שהדרמה נדחקה לגמרי הצידה
תיאטרון בית ליסין מעלה את המחזה מאת ויליאם שייקספיר בבימוי אודי בן משה ובהשתתפות מיה דגן, יובל סגל, אגם רודברג, אילן דר, יניב ביטון, אור בן מלך, אבי גרייניק, מורדי גרשון, ידידיה ויטל, ויטלי פרידלנד, אלברט כהן, יוסי סגל ויקיר שוקרון.
העלילה: בפטיסטה (דר) אינו מוכן לחתן את בתו הצעירה והיפה ביאנקה (רודברג), עד שלא יחתן את בכורתו גסת הרוח וחדת הלשון קתרינה (דגן). מכאן מתחילה שרשרת פעולות ערמומיות ומשעשעות של מחזריה של ביאנקה ומשרתיהם כדי להוביל לנישואי האחות הסוררת. הם מתחברים לפטרוקיו (יובל סגל), שמגיע לפדובה כדי למצוא כלה עשירה, ולוקח על עצמו "לאלף" את קתרינה ולהינשא לה.
דבר המבקרת: לבן משה יש דמיון פרוע וכישרון גדול להעמיד פסטיבל תיאטרוני עם במה רוחשת, גועשת ומלאת הפתעות (תפאורה נהדרת של לילי בן נחשון). בנוסף, הוא מוציא משחקניו תפקידים נפלאים ומדויקים. הוא מצליח להפוך את הקלאסיקה השוביניסטית הבוטה של שייקספיר לפארסה פרועה שמצחיקה את הקהל עד דמעות, אבל נעדרת ירידה לעומקם של דברים. הרי בכל קומדיה יש גם דרמה, יש קונפליקט, ואת זה התקשיתי למצוא: בכל פעם שזה כמעט היה שם, זה נקטע עם איזו "דאחקה" חדשה, וחבל.
הפרולוג הנחמד שנוסף למחזה - שבו מציג השחקן הוותיק והמקסים יוסי סגל את עמדת הבמאי - הוא מעין התנצלות על מה שנראה בהמשך, ופנייה לגברים שאליהם, כביכול, מיועדת ההצגה. "גברים ונשים בזמנים המודרניים זה לא כמו פעם בזמנים הטובים. לנשים של היום יש זכויות - הן נוהגות, בוחרות ואומרות מה שהן רוצות, ואנחנו הגברים, איך לומר, קצת פחות". מונולוג הסיום של קתרינה נפתר כהלכה, ודגן מבצעת אותו באירוניה הנדרשת עם טוויסט קטן באמצע. קתרינה למדה שלפעמים פשוט עדיף להעמיד פנים.
יש רגעים מצוינים בהצגה, בעיקר בזכות התרגום המופלא של דורי פרנס, מלא חידודי הלשון, צירופי המילים והחרוזים, שהוא מתנה יקרה לכל שחקן ומתיישב בדיוק בפה.
השחקנים מוכשרים, עושים עבודה נהדרת וחוגגים בלי הרף: ביטון, פרידלנד ובן מלך מקסימים ומצחיקים בתפקיד המשרתים; שוקרון משעשע בתפקידים התומכים; דר, סגל וכהן נפלאים בייצוג הדור הוותיק; וגרייניק, גרשון וויטל מצוינים כמחזריה של ביאנקה, שאותה מגלמת בחן וכישרון רודברג. מיה דגן ויובל סגל הם שני שחקנים מצוינים וכריזמטיים עם תזמון קומי מושלם, שיודעים להחזיק הצגה על כתפיהם; רק צר לי שלא הושם יותר דגש על הממד הדרמטי ומערכת היחסים המורכבת ביניהם.
שורה תחתונה: "אילוף הסוררת" היא הצגה משעשעת, קצבית, מתפרעת. אבל לי זה לא הספיק.
