$
פנאי

הדג הנכון

שירה חפר טילטלה בקיץ האחרון את קהילת הספרות המקומית כשעזבה את הוצאת הספרים זיקית ופתחה במקומה את לוקוס. "המטרה היא להביא את הלא מוכר ולנסות דברים חדשים"

מאיה נחום שחל 08:5419.01.16

המו"לית, העורכת והמתרגמת שירה חפר החליטה בקיץ האחרון לצאת לדרך חדשה. היא סגרה עם שותפה אוריאל קון את הוצאת הספרים הקטנה והאיכותית זיקית והחליטה לפתוח הוצאה חדשה - לוקוס, או "מקום" בלטינית. "מכירה את זה שאת קוראת ספר טוב ומתה שמישהו יקרא אותו? זה הדבר, זה 'לוקוס'!" היא אומרת. "זו מילה גנרית ולא שם של מקום מסוים, מעין משבצת ריקה שאפשר לעשות בה מה שרוצים ולהתנסות בה.

 

רעיון הגיוון ממשיך מזיקית - להביא את הלא מוכר, לנסות דברים חדשים שלא רגילים אליהם ולהנגיש אותם. הרעיון הוא שזה מקום של מפגשים שרוצה להיות גשר. כאדם הבנתי שהמקום שלי הוא בתווך, אני יודעת להפגיש בין דברים, בין שפות".

 

המתרגם כשחקן

 

חפר (40) גדלה כבת להורים דיפלומטים ודילגה במשך חייה בין מדינות שונות ובהן נורבגיה, שבדיה, דנמרק, צרפת, ספרד ופינלנד, ארץ הולדתה של אמה. "אני דוברת שמונה שפות ומשם הכל התחיל. התחלתי כמתרגמת, עבדתי בתקשורת, נסעתי לחו"ל כי חשבתי להיות אמנית, ותוך כדי הבנתי שהדבר שאני הכי אוהבת לעשות זה לתרגם ספרות.

 

מתוך סדרת "לוקוס מחזות". מפעל תרבותי שלא נועד להיות מסחרי ורווחי מתוך סדרת "לוקוס מחזות". מפעל תרבותי שלא נועד להיות מסחרי ורווחי

 

"אני לא תולעת ספרים במובן הקלאסי ואוהבת הרבה אמנויות, וכשהגעתי לתרגום גיליתי שזו יצירה אמנותית לכל דבר. המתרגם הוא כמו שחקן שעושה פעולה כפולה של פרשנות לטקסט והגשה של הטקסט, ואם הוא שחקן טוב הוא מוסיף לזה את האותנטיות והאמת שלו. כשאני מלהקת מתרגם, חשוב לי לדעת איזה אדם הוא ומה הוא מביא איתו, הוא יוצר בתהליך הזה".

 

טון של ויטליות

 

לוקוס תתמקד בשלב הראשון בספרות מתורגמת עכשווית ובספרות קלאסית, ובעתיד ייתכן שתפתח סדרת מקור לסופרים עכשוויים. בפברואר יראה אור הספר הראשון "השעה לילה" מאת לודמילה פטרושבסקיה, שכותבת על רוסיה של שנות השבעים והשמונים. "פטרושבסקיה היא טיפוס תיאטרלי, תפיסתה היא שהחיים הם במה, הם מה שאתה עושה מהם וצריך להעז ולנסות. היא מביאה לספרים טון של חיוּת, וזה הטון שאני רוצה שיבוא לידי ביטוי בלוקוס".

 

בהמשך ייצאו "לולי ווילוז" מאת סילביה טאונסנד וורנר, שהיתה חלק מקבוצת בלומסברי; "פריה משבעת האיים" מאת ג'וזף קונרד; "הכותלי" מאת נל זינק; "נגד הטבע" מאת תומס אספדל; ו"חדרים נפרדים" מאת ויטוריו טונדלי, על הומוסקסואל שמת מאיידס ב־1991, ולדברי חפר "יש המכנים את ספרו 'הרומיאו ויוליה' של ההומוסקסואלים".

 

המקום הנכון

 

ספר נוסף שייצא בלוקוס הוא "הבואולינג הזה על הטיבר" של מיכלאנג'לו אנטוניוני, המורכב מ־33 סיפורים קצרים שהם רעיונות לסרטים שהוא לא עשה. "אני בוחרת את הספרים לפי מה שמדליק אותי ומה שאני אוהבת", מספרת חפר. "אני לא מחפשת להתעשר אלא להתפרנס, אבל כן חשובה לי אמת, לעשות משהו שהוא מאוד אני. אני רואה את החיים בתור אמנות, היצירה היא הישועה והיא באה ממקום יצרי, אירוטי ובלתי מוסבר. זה נותן לי טעם לחיים, ולוקוס יכול לבטא את הדבר הזה".

 

איך את מגיעה לספרים?

"יש לי ניסיון עם הוצאות לאור, סוכנויות, סופרים וירידי ספרים, אבל זה סוד גלוי שהספרות הטובה נמצאת בהוצאות העצמאיות ברחבי העולם ולשם אני מכוונת, כי הן פחות כפופות לשיקולים מסחריים ויותר לאמנותיים. יש בעולם מגמה שמגלים סופרים טובים בהוצאות קטנות וגונבים אותם, אבל יש עוד משהו שעדיין לא קורה בארץ - שסופרים מבינים את המשבר הגדול של הקונגלומרטים הספרותיים ובוחרים ללכת עם הקטנות, הם רוצים להפריח את השדה הספרותי, מעניין אותם לקיים שיח, הם רוצים מקום, לוקוס, לא רוצים להיות סתם עוד מוצר".

 

ממחזות לספרי ילדים

 

מתוך תפיסתה האינטרדיסציפלינרית של חפר שיש קשר בין אמנויות ואנשים שאוהבים ספרות כנראה גם אוהבים קולנוע, תיאטרון או קומיקס, תצא במסגרת ההוצאה סדרת "לוקוס מחזות", ובה ישמש המתרגם, המחזאי והבמאי אלי ביז'אווי עורך אורח. "מבחינתי הרעיון של אלי להוציא מחזות הוא הגשמת חלום. עברית היא שפה מדהימה, דינמית ומשתנה - אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו שהילדים שלנו יהיו מנותקים משורשי התרבות שלהם כי זה לא נגיש לשונית. 'לוקוס מחזות' הוא מפעל תרבותי שנולד לא כדי להיות מסחרי ורווחי, התקווה היא שהוא יתבסס על תמיכות - העיקר שיעלה על הדפוס ויהיה נגיש. יש לזה ערך עצום מבחינה תרבותית, ולכן המכון הצרפתי תומך בזה.

 

בעתיד אני מקווה שימכרו את הסדרה בתיאטראות, שאנשים ייצאו מהצגה ויוכלו לקנות את הטקסט בכמה שקלים והוא יישאר להם".

בשלב הראשון ייצאו "הקמצן", "בית ספר לנשים" ו"טרטיף" מאת מולייר ו"רומיאו ויוליה" מאת שייקספיר שתרגם ביז'אווי, ו"סיראנו דה ברז'רק מאת רוסטאן ו"פר גינט" מאת איבסן שתרגם דורי פרנס.

 

חפר מתחילה בקטן, אבל שופעת רעיונות להרחיב את הפעילות בעתיד. "בהמשך תהיה סדרת ספרי ילדים שכבר יש לה שם, 'לוקוס פוקוס', סדרת ספרים בלתי מקוטלגים שבהם אוכל לעשות מה שבא לי. החלום הרחוק הוא שיהיה גם מקום פיזי עם פלטפורמה תרבותית - אולי איזה בר עם גלריית אמנות, מקום מפגש לאנשים וליוצרים".

 

מעדיפה איכות על כמות

 

בתור הוצאה קטנה לוקוס עובדת עם חנויות ספרים עצמאיות, ובהמשך גם תמכור ישירות באתר האינטרנט שלה. "הרעה החולה של שוק הספרים היא הקונסיגנציה (מכר מותנה - מנ"ש). כדי להיכנס לרשתות הגדולות ולבלוט בתצוגה צריך להדפיס לפחות 3,000 עותקים. זו התאבדות! מספיק לי להדפיס מהדורות של 1,500 ולמכור בעצמאיות. אני חושבת שאין הוצאה שלא מוציאה ספרים טובים היום, הדבר העצוב הוא שאף אחד לא יודע עליהם, כי הם טובעים ונבלעים בתוך ים הזבל".

 

עדיף להיות קטן?

"יכול להיות. מו"ל גדול צריך להוריד עלויות למינימום, למצוא ספר שכל מאן דהוא יאהב, שהכריכה תהיה הכי צעקנית. היום הכל הולך על כמויות, ואני מעדיפה איכות. זה המוטו שלי והסגנון שלי".

בטל שלח
    לכל התגובות
    x