• תפריט
פנאי

בורחים עם הכסף

בתוך קצת יותר משנה זינק מספר חדרי הבריחה בארץ מ־1 ל־60 והטרנד רק ממשיך לגדול. אבל כל מי שבילה באחד יוצא עם אותה שאלה, העסק הזה משתלם בכלל?

שלומית רביד 08:5517.01.16

שימו בצד את ההייטק, תשכחו מתעשיית התרופות. אחד התחומים הצומחים ביותר במשק הישראלי בשנה האחרונה הוא בכלל חדרי הבריחה. צורת הבילוי הגיקית והקצת מוזרה הזאת, שאף אחד כאן לא שמע עליה עד לפני שנה וחצי, הפכה בתוך זמן קצר לתעשייה שמתפתחת בקצב מטורף ובינתיים לא מראה סימני האטה. בתוך 18 חודשים מספר חדרי הבריחה בארץ זינק מ־1 ל־60, עשרות חדרים נוספים נמצאים בשלבי הקמה שונים והמספר הזה מאיים להכפיל את עצמו בשנה הקרובה.

 

חדרי בריחה הם משחקי קווסט קבוצתיים במציאות, שבמהלכם ניתנות לצוות של 2–6 שחקנים 60 דקות למצוא את דרכו החוצה מחדר נעול, ועל הדרך לפתור חידות במסגרת סיפורית כלשהי. זה יכול להיות למשל קונספט של רוצח מטורף שנעל אתכם במרתף שלו ויש לכם שעה לברוח לפני שובו, משימה "להציל את העולם" מווירוס קטלני או מפצצת אטום או סתם חידה בלשית. הקונספט מחייב עיצוב מוקפד שיגרום לשחקנים להרגיש כמו חלק אינטגרלי מהסיפור, וכמובן חידות שיהיו מצד אחד מורכבות ומאתגרות ומצד שני הוגנות ופתירות במסגרת הזמן שהוקצב.

 

חדר בריחה של אקזיט רום חדר בריחה של אקזיט רום צילום: EXITROOM

 

צורת הבילוי הזו כבר מזמן יצאה מחוגי הקהילה הגיקית והפכה לשגורה בקרב משפחות, מקומות עבודה ואפילו דייטים. קבוצת הפייסבוק הישראלית המוקדשת לנושא מונה כבר מעל 9,000 חברים, רבים מהם "מכורים קשים" לתחום והולכים כמעט לכל חדר שנפתח. אבל כמעט כל מי שביקר בחדר בריחה בפעם הראשונה יוצא עם אותה שאלה: עד כמה העסק הזה באמת כלכלי?

 

התכנסות טבעית

 

שוק חדרי הבריחה בארץ נראה, לפחות בשלב זה, כמו דגם לא רע של שוק תחרותי משוכלל שנלקח הישר מלימודי שנה א' בכלכלה: הרבה שחקנים קטנים שמצליחים לספק את הביקוש בקרב קהילה הולכת וצומחת של מכורים ובורחים מזדמנים, שגובים פחות או יותר את אותם מחירים ומצליחים, כך נראה, לעמוד על הרגליים. העובדה שאף חדר שנפתח בישראל בשנה וחצי האחרונות לא נסגר תומכת בכך.

 

האידיליה הזאת, כדרכן של אידיליות, כנראה לא תימשך לנצח, והסימן הראשון לכך הוא האימפריה הקטנה של אקזיט רום (Exit Room). החברה, שאחראית לאחד החדרים הראשונים שנפתחו בישראל, מחזיקה כיום שמונה חדרים פעילים ברחבי הארץ, מבאר שבע ועד חיפה, ונמצאת בתהליכי הקמה של שמונה נוספים. "בעוד חצי שנה יהיו לנו מעל 20 חדרים", אומר דניאל נסיבוב, מבעלי אקזיט רום.

 

 

החברה מפעילה חדרים בשני מסלולים — בעלות ישירה וזכיינות. היא בונה ומפעילה חדרים בעצמה, ובמקביל מצרפת לשורותיה חדרים קיימים וחדרים בבנייה. תמורת דמי כניסה ו־10% מהמחזור יכולים אותם חדרים עצמאיים לקבל את המיתוג, הפרסום, מערכת ההזמנות, רשימת הלקוחות והסטנדרטים העיצוביים והתכנוניים של אקזיט רום. "לא כולם רוצים להצטרף, ולא בכולם אנחנו מעוניינים", מסביר נסיבוב. "כרגע אין תחרות קשה והביקוש מספיק לכולם, אבל אני מאמין שכמו בכל תחום מי שישרוד כאן בסוף זה הגדולים. לקטנים אין יכולת להשקיע בפרסום והם חיים רק מפה לאוזן, כמה זה יכול להחזיק? אי אפשר להיות יזם בלי ליזום. יופי שפתחת חדר, אבל צריך לשווק, להביא לקוחות, לשתף פעולה".

 

מתחם עם חדר אחד זה לא רווחי?

"זה לא שחדר אחד יפסיד, אבל בפועל העסק הזה משתלם רק כשיש כמה חדרים. בעיניי מי שפותח חדר אחד ולא בודק אם אפשר להצטרף למישהו חזק זה בן אדם שלא חושב קדימה. יש כאלה שאמרו לי 'לא' פשוט כי כואב להם באגו. אגו זה טוב, אבל זה לא עסקי. אני רואה לפעמים חדרים קטנים שמנסים להתאחד בלי להבין שזה מה שהם עושים. הם מחליפים ביניהם פליירים ובזה זה נגמר".

 

אז השוק הזה הולך להתכנס תחת מותגים גדולים?

"כן, וזה לא משהו שאנחנו המצאנו. במוסקבה לדוגמה יש 300–400 חדרים, ומי ששורד שם היום זה בעיקר חברות גדולות שמחזיקות גם חדרים בערים אחרות. גם אנחנו פותחים בקרוב חדר בברלין, שיהיה מעין שילוב של שני חדרים שיש לנו כאן, הרוצח הסדרתי והנוגדן".

 

 

כולם רוצים להוביל

 

בצד השני של השוק הרותח הזה נמצאות החברות הקטנות שמחזיקות חדר אחד בלבד. גם ביניהן יש הסכמה די רחבה לגבי כיוון ההתקדמות של השוק, אבל רובם לא ממהרים לקפוץ על רכבת של מישהו אחר ומעדיפים באופן טבעי להפוך לקטר בעצמם.

 

אדיר נפרין, מבעלי לוסט רום (Lost Room) שמחזיקה חדר אחד בראשון לציון, מסכים שחדר אחד זה לא רווחי ואומר כי "הכיוון הוא להתרחב, אבל אין לנו משהו קונקרטי. פתחנו רק לפני חודשיים וחצי ואנחנו כל היום עסוקים בלשפץ את החדר הקיים, כך שאין לנו מספיק זמן לעבוד על חדר חדש".

 

דניאל נסיבוב בעלי אקזיט רום דניאל נסיבוב בעלי אקזיט רום צילום: עמית שעל

 

גם ארקדי טישמן, מבעלי פורטל Y, מחזיק רק בחדר אחד בתל אביב שנפתח כבר ביולי שעבר. "אנחנו כבר זמן מה מחפשים מקום לפתוח עוד חדר", הוא אומר. "אני מניח שתוחלת החיים של חדר בשוק הישראלי היא כשנתיים, ואנחנו מנסים כל הזמן להגדיל את מעגל החשיפה".

 

לקראת סוף השיחה מבקש טישמן להעלות עוד נקודה שלדבריו לא נדונה מספיק בשיח התקשורתי שנוצר לאחרונה סביב חדרי הבריחה. "שמת לב ש־80% מבעלי החדרים הם יוצאי ברית המועצות?", הוא שואל.

 

כן.

"זהו. אין לי הסבר לזה".

בטל שלח
    לכל התגובות