$
פנאי

אני, המשפחה והשטיח

האמנית פאטמה שנאן מציגה בתערוכה חדשה שתי סדרות ציורים, אחת שציירה בכפר הולדתה ג'וליס והשנייה אחרי שעברה לת"א. בשתיהן מככב השטיח מהבית

רעות ברנע 08:4917.01.16

פאטמה שנאן (29), ילידת הכפר הדרוזי ג'וליס שחיה זה שנתיים בתל אביב, רואה במקום המגורים את הבסיס לאמנות שלה. "היצירה שלי מתחילה מבסיס ביוגרפי, ולכן עד עכשיו היה לי חשוב לחזור לג'וליס ולבסס שם את העבודות שלי", היא אומרת. את עבודותיה היא מציגה בימים אלה במסגרת "20,30,40" — תערוכה מיוחדת לרגל חמש שנים לגלריה זימאק (עד 8.2, ה' באייר 68 ת"א, הכניסה חופשית).

 

בתערוכה מוצגות שתי סדרות ציורים, אחת שציירה כשעוד גרה בכפר, והשנייה שציירה אחרי שכבר עברה לעיר הגדולה. בשתיהן נמצא מוטיב שחוזר בכל עבודותיה עד היום: השטיח. "העיסוק בשטיח התחיל כשהייתי בשנה השלישית או הרביעית ללימודי אמנות במכללת אורנים", היא מספרת, "ויש תמיד את אלה ששואלים אם אמשיך ואצייר אותו בכל הציורים שלי. כרגע אני מרגישה שאני עוד צמאה אליו, ומבחינתי עבודה טובה היא כזו שקודם כל טובה לאמן עצמו, ורק אח"כ לצופים בה".

 

שנאן שנאן צילום: אוראל כהן

 

מה מסמל השטיח מבחינתך?

"בבית שלנו תמיד היו ההורים, האחים והשטיח. הוא היה תמיד חלק בלתי נפרד מהחוויה של בית ומשפחה. אני לא זוכרת שאי פעם דיברו אצלנו על ספה או על כיסא, אבל על שטיח כן. אני מרגישה שהוא קצת כמו יצור חי. חוץ מזה, השטיח בא לעשות סדר. מכיוון שהוא אלמנט סטטי ביצירה — הוא שם כדי לבדוק את היחסים בין מה שסטטי ומה שדינמי, מה שמשתנה ומה שנשאר במקומו".

 

שנאן החלה להתעניין באמנות בגיל צעיר, ובתיכון כבר השתתפה בקורסים פרטיים שארגנה בעצמה בכפר. היא למדה עיצוב אופנה במשך שנה, אבל החליטה לחזור לאהבתה הראשונה ונרשמה ללימודי אמנות במכללת "אורנים". שם גם קרה מפגש משמעותי בינה לבין האמן הוותיק אלי שמיר, מהמורים במכללה. אפשר לראות את השפעתו בציורים שלה, והוא שהכיר בינה ובין גלריה זימאק, שהיא מיוצגת בה כעת.

 

תהליך הציור של שנאן הוא יוצא דופן: היא נוסעת לכפר, מביימת בעצמה את הסצנות, מצלמת אותן ואז חוזרת אל הסטודיו שלה בת"א ומציירת אותן. התוצר הסופי הוא ציורים שנדמה שהם ריאליסטיים מאוד בתחילה, אך ככל שמעמיקים בהם מגלים שהם בעצם אימפרסיוניסטיים, הן טכנית והן קונספטואלית. "הציור האימפרסיוניסטי השפיע עליי מאוד", היא מספרת. "בהתחלה הייתי מציירת שטיח לפרטי פרטים — הפרח היה פרח, והקו היה קו. רק אחר כך התחלתי לפרק את הדימוי, וזה בולט בעבודות היותר חדשות".

 

למה החלטת לעבור לגור בת"א?

"בין ג'וליס לת"א יש דיכוטומיה שטובה לי. בעבודה אני צריכה להתרחק, ופה אני הרבה יותר מפוקסת ביצירה. כשחייתי בכפר היה לי פחות זמן לעצמי".

 

את מרגישה שכאמנית דרוזית את צריכה להוכיח את עצמך יותר מאמניות ישראליות?

"לא. יכול להיות שזה מכיוון שתמיד היה חיבור ביני לבין החברה הישראלית, היה מגע כל הזמן. למזלי, בשנים האחרונות זכיתי גם בפרסים, שהם כמו גלגל הצלה, מאפשרים לי להמשיך לשחות".

בטל שלח
    לכל התגובות
    x