מעורר השראה? אני?

"הפתיע אותי שבכל מקום שבו הוקרן הסרט אנשים ניגשו אליי ואמרו לי שראו בי דמות מעוררת השראה. אף פעם לא חשבתי שאני מישהו שיכול לעורר השראה", אומר האמן ג'רי רוס באריש. הסרט שהוא מדבר עליו הוא "איש הפלסטיק", שישודר בערוץ 8 בסוף השבוע (שישי ב־22:00 ושבת ב־23:00) ומתאר את חייו של באריש (76), אמן אמריקאי בעל סיפור חיים מרתק.

הוא נולד למשפחה יהודית בסן פרנסיסקו, לאב שהיה מתאגרף מצליח. בגיל צעיר הוא שירת בצבא האמריקאי ולאחר מכן פתח עסק לשחרור בערבות, ובשנות השישים הסוערות הוא סייע לשחרורם של לא מעט לוחמי זכויות אדם. באריש החל להתעניין באמנות בגיל צעיר, אך בחר ללמוד דווקא קולנוע. כישלון סרטו השלישי גרם לו לנטוש את התחום ולעבור לפיסול.

כבר 25 שנה הוא יוצר עבודות פלסטיק וברונזה בטכניקה שפיתח באמצעות איסוף פסולת מחופי ים והפיכתה לדמויות אנושיות בסטודיו. "הצגתי ביותר מ־100 גלריות ובקרוב ב־20 מוזיאונים בחוף המערבי, אבל אף פעם לא הצגתי ממזרח למיסיסיפי", הוא אומר בשיחה עם "כלכליסט". "אני מקווה שלסרט תהיה השפעה חיובית על הקריירה ושאזכה להציג גם בניו יורק או בוושינגטון".

ג'רי רוס באריש. איש הפלסטיק

אתה ממשיך ליצור באותה תדירות?

"כן. אני עובד בסטודיו כמעט בכל יום. את החומרים אני מביא משני מרכזי מיחזור שאני מבקר בהם פעם בשבוע. בימינו החופים כבר נקיים ואין מה לחפש בהם. אני אמנם מוכר עבודות, אבל מעולם לא הצלחתי להתפרנס מהאמנות שלי. לכן המשכתי גם בעסקי הערבות, ורק לפני שנתיים יצאתי לפנסיה. אני מרגיש שהיו לי חיים מצוינים, ועדיין יש לי. באמת. אלה

חיים שבתור ילד לא ידעתי שהם אפשריים. ההורים שלי מעולם לא טיילו בעולם, מעולם לא ביקרו במוזיאון. הם עבדו קשה ותמיד חשבתי שככה זה. לא ידעתי שיש בחוץ עולם שלם מלא בתרבות וביצירה. יש לי עוד כל כך הרבה לעשות ולתת".

בתור יהודי גאה, יצא לך לבקר בישראל?

"לא. אשמח להגיע לביקור. זה מזכיר לי סיפור משעשע: לפני כ־35 שנה נתתי להוריי מתנה - שלחתי אותם לישראל. הם השתכנו במלון קינג דיוויד, ובאותו הזמן בדיוק ביקר בישראל פרנק סינטרה, וגם הוא לן שם. את כל הביקור שלהם הם בילו במלון עם סינטרה ולא ראו שום דבר מהמדינה עצמה. אבל כשאני חושב על זה, גם אני הייתי עושה אותו דבר במקומם".

מה בנוגע להצגת העבודות שלך בישראל?

"אשמח מאוד אם בעקבות הסרט יזמינו אותי להציג בישראל. מניסיוני, זה לא ישתלם לגלריות מסחריות כי העבודות שלי גדולות ומורכבות והוצאות השילוח גבוהות. האופציה ההגיונית היחידה היא הזמנה של אחד המוזיאונים. אתרגש מאוד אם זה יקרה, אבל כמו שאמרתי בסרט, כיהודי אתה לא באמת מצפה לשום דבר טוב".