לעצב ב-360
בגיל 30, שנה אחרי שסיים את הלימודים, אלישע אברג'יל חתום על קולקציה מרהיבה שלקחה אותו מאשדוד וחולון עד המוזיאון
לפני שלושה שבועות, במסגרת ערב "המחר כבר כאן" שהוקדש לפוטוריזם, עמד מעצב האופנה הצעיר אלישע אברג'יל (30) באולם הכניסה ההומה מאדם של מוזיאון תל אביב והתבונן, נרגש, בקהל הצופה בדוגמניות הלבושות בבגדים שעיצב. "זה היה מרשים", הוא משחזר. "על המסלול צעדו 11 דוגמניות, ומאחוריהן הוצג וידיאו־ארט מדהים שהשתקף במסלול עצמו. 5,000 איש נחשפו לקולקציה שלי. החמיא לי שהם בחרו בי כמעצב צעיר שמשקף מבחינתם את עולם המחר".
די נדיר, במונחים ישראליים, להיחשף לקהל גדול כל כך. איך מעכלים חוויה כזאת?
"זה נתן לי ביטחון. הכל קרה כל כך מהר, אז כנראה שאני עושה משהו נכון".
זה אכן קרה מהר. אברג'יל, במקור מאשדוד והיום מחולון, למד עיצוב אופנה בשנקר וסיים לפני שנה בסך הכל. הקולקציה הראשונה שלו כמעצב עצמאי יצאה לדרך מיד עם סיום התואר וכללה בגדי יוניסקס, הקולקצייה השנייה כבר התמקדה בנשים בלבד. "מלכתחילה אני נמשך יותר לאופנת נשים", הוא מסביר. "אני חושב שנשים מבינות יותר יצירתיות. מבחינת עשייה, אני יכול לבטא את עצמי שם יותר טוב".
הקולקציה הנוכחית שלו מונה 15 פריטים ומציעה בעיקר שמלות וגם מכנסיים בקווים זורמים ונקיים. על הבגדים מופיעים אלמנטים ספורטיביים כגון תפרים, פסי בד והדפסים שיוצרים תנועתיות וחיים.
העיצובים מרהיבים, הגזרות טובות, התפירה מוקפדת והבדים איכותיים, אך את הרכיב הסודי הנוסף, החמקמק, של הבגדים אברג'יל מתאר כך: "החשיבה שלי על הבגד נעשית ב־360 מעלות. אני לא מסתכל על פריט וחושב מה יהיה מלפנים ומה מאחור, אלא מתכנן את העיצוב בקווים שלמים. הרי התפר שמחבר בין שני חלקי שמלה בצדדים נועד לחסוך בבד, אבל בעיצובים שלי אין את השיקול הזה, ולכן אין קיטוע. נוצרת סירקולציה, איזשהו שפע שמי שמבינה באיכות תדע להעריך".
והלקוחות באמת יודעות?
"אני תמיד מנסה לצאת מהמקום הבטוח שלי, בעיצוב ובכלל. עד כה התגובות לקולקציה חיוביות, ואני מקבל מהן המון כוח להמשיך".
איך שורדים בשוק קשה
המתח התמידי הזה, בין יעילות כלכלית לעיצוב, מעסיק כל מעצב מקומי. "להיות מעצב אופנה בישראל זה קשה מהמון היבטים", מאשר אברג'יל. "למשל, הייתי רוצה שתהיה לי חנות משלי, אבל מבחינה כלכלית זה כמעט בלתי אפשרי. עלות השכירות גבוהה מאוד ויש עוד תשלומים נלווים, ואני מרגיש שזה כמעט תמיד מועד לכישלון או לכל הפחות יוסיף עוד לקשיים שיש ממילא. חבל לי שרוב מרכזי קניות והקניונים לא מקצים חנויות או שטחים למעצבים מקומיים. זה גם הפסד שלהם, כי הם נשארים חסרי ייחוד, דומים זה לזה".
גם למעצבים עצמם, הוא מדגיש, יש תפקיד בחיזוק הקשר עם הקהל המקומי. "צריך לתת למעצבים הקלות, אבל הם גם צריכים לעבוד על הדיאלוג עם הלקוחות.
"אני יכול להבין למה כשמישהי חושבת איפה לשים את הסכום שהקצתה לעצמה לשופינג היא עשויה לבחור בפריט של מארק ג'ייקובס, מהקו היותר נגיש שלו - כי יש לזה שם מכובד, זה כביכול נוצץ. מצד שני אני מקווה שאם יהיה בינינו דיאלוג כלשהו, מערכת יחסים, היא תעדיף לבחור בי. בתמורה היא תקבל ממני עיצובים מדהימים, ואני אקבל לגיטמציה להמשיך לעצב. בסופו של יום לקהל הישראלי עדיין קשה לבחור מעצב ישראלי, אבל יש קצת שיפור בעניין".
כשאבא הוא השותף
בלי חנות, אברג'יל מוכר את הבגדים בסטודיו שלו (שלום עליכם 16 חולון, בתיאום מראש, 054-5415419), ובקרוב ישתתף ביריד הדרס קוד שיציע פריטים מוזלים של יותר מ־40 מעצבים מקומיים (גלריית מאירהוף, דובנוב 8 תל אביב, 7-5 בנובמבר, 15 שקל כניסה). הבגדים של אברג'יל, שמחיריהם הרגילים 2,400-650 שקל, יימכרו עד 30% הנחה.
עד שיתייצב העסק, אברג'יל - כמו לא מעט מבני גילו - נעזר בהוריו. "אבא שלי, שהיה עצמאי ועכשיו עובד בעמיגור, עומד מאחוריי ומתפקד כשותף עסקי פעיל. את המימון קיבלתי ממנו", הוא אומר. "עיצוב אופנה הוא עסק יקר. אנחנו מנהלים יחד, אבל ידו של אבא על העליונה. בעסקים הוא מבין יותר ממני, וזה טוב שיש מישהו שמייעץ לי ואכפת לו באמת".
