מופע שנות השמונים
לו היתה "בחזרה לעתיד" סיטקום ביוטיוב, היא היתה הסדרה החדשה "קומפיוטר שואו": שילוב בלתי אפשרי של טכנולוגיה, נוסטלגיה, הומור — ותוכן שיווקי
"לומי נשמעת כמו המצאה מרתקת. תוכלו להסביר לצופים מהי לומי?", שואל בנינוחות המנחה המעונב של "קומפיוטר שואו", גארי פייברט.
"זה אתר אינטרנט שאפשר להעלות אליו כל תמונה, למשל לוגו, ואנחנו נעזור לך...", מתחילה לענות לו ג'סי ג'נה, מייסדת החברה, אבל פייברט קוטע אותה. "בואי נחזור רגע ל'אתר אינטרנט' הזה שהזכרת. איך זה עובד? אני צריך לנסוע לשם? יש איזה תהליך הרשמה בדלפק הקבלה?".
"זה בסך הכל דף שאתה גולש אליו בכתובת לומי.קום. השירות שלנו זמין רק באינטרנט", מנסים ג'נה ושותפה סטפן אנגו לפזר את הערפל, אבל זה כבר מאוחר מדי. "האינטרנט הזה, אני צריך להתקשר מראש לפני שאני מגיע לשם?", פייברט יורה סדרת שאלות ובסופן עובר לצעד הבא: הדגמה של לומי על מחשב יבמ עתיק, בעל מסך של 16 צבעים, שמזכיר לבני 30 פלוס את הפגישה הראשונה שלהם עם עולם המחשבים.
בחזרה לזומביט
"קומפיוטר שואו" היא תוכנית רשת חדשה בהפקת חברת סנדוויץ' וידיאו הקטנה מלוס אנג'לס (bit.ly/comp-show) שצוברת תאוצה ברשת בימים האחרונים. כל פרק הוא מערכון בן תשע דקות שמבוסס על רעיון פשוט וקולע: פינת טכנולוגיה בתוכנית טלוויזיה מיושנת מתחילת שנות השמונים — בני הגיל הנכון רשאים לחשוב על "זומביט" — עם מנחים מיושנים כמו התוכנית עצמה, ואורחים שמגיעים מזמננו. האורחים לא בהכרח מקריים: לומי היא לקוחה של סנדוויץ' וידיאו שמתפרנסת מיצירת סרטוני תדמית לסטארטאפים, והסרטון למעשה משווק את השירות שלה, אבל ההומור שווה את זה.
המפגש בין דמותו של המגיש האייטיזי גארי פייברט ובין יזמי הייטק שנולדו ארבעה עשורים אחריו ולא יודעים שנקלעו למעין בועת זמן, מייצרים רגעים קומיים מהסוג שאפשר למצוא בלא מעט סצנות בסרטי "בחזרה לעתיד", אלא שתוכן הבדיחות אקטואלי לחלוטין. הן מאירות את הפער בין תפיסות המציאות של שני הדורות ונהנות מקומדיית הטעויות שנוצרת סביב מושגים כגון "רשת" או "קובץ תמונה שמאוחסן על המחשב".
איכות הצילום הנמוכה במכוון, שמזכירה קלטות וידיאו ישנות, והאריזה הגרפית כולה, ובכלל זה הפתיח והכתוביות בסוף כל פרק, נעשו כך שהצופה מקבל את ההרגשה שגם הוא נקלע לעשור הלא נכון - או לחלופין שהסרטון הוא תיעוד אותנטי מהמאה שעברה.
התזמון של השקת הסדרה, ששני פרקיה הראשונים עלו לאוויר בשבוע שעבר, כנראה אינו מקרי ונועד לרכוב על גל הנוסטלגיה הטכנולוגית שאפפה את "יום בחזרה לעתיד", 21 באוקטובר, שחל בשבוע שעבר. יום בחזרה לעתיד, כמו הסדרה "קומפיוטר שואו", הם חלק מטרנד רחב של התרפקות כמעט קאמבקית על שנות השמונים והתשעים של המאה שעברה, וגם של געגועים לימים המוקדמים והתמימים של ההייטק. אפשר להרגיש את הנוסטלגיה גם במשחקי וידיאו חדשים שמעוצבים במכוון בסגנון מיושן של משחקי פלטפורמה קלאסיים.
טינדר על־זמני
בתוכנית השנייה מארח פייברט, שמלווה בכל תוכנית במנחה אורחת מתחלפת, את מייסד אתר הקהילות Reddit אלכסיס אוהניאן. אוהניאן, מעין סלב־הייטק, לא בא לקדם את האתר שלו אלא לנהל דיון על "קהילות מבוססות מחשב".
וכך, מי שנחשב לאחד האנשים המבריקים בעמק הסיליקון מתקשה להסביר מה זה "לינק" ומזכיר לנו עד כמה הטכנולוגיות היומיומיות שלנו נהפכו לשקופות מבחינתנו; באיזו קלות התרגלנו, אבל כמה קשים וסבוכים היו ההסברים נשמעים לנו רגע לפני הופעת האינטרנט.
לקראת סוף הפרק אוהניאן שולף את האייפון שלו כדי להדגים את האפליקציה של רדדיט, וצמד המנחים ממששים אותו כאילו היה פיסת טכנולוגיה חייזרית. "המחשבון היפהפה הזה, אתה רוצה להגיד לי שאפשר להכיר דרכו בחורות?", מסיים המנחה בשאלה. בכל זאת יש דברים שנשארים ברורים מעבר לזמן ולמקום.
