בת הדודה של המומינים
מיליוני ילדים בעולם גדלו עם המומינים, אבל רק סופיה ינסון, אחייניתה של יוצרת הסדרה טובה ינסון, הפכה לאחראית על השימוש בהם - ולדמות ספרותית בעצמה. לקראת ביקורה הראשון בישראל היא מספרת בראיון לכלכליסט למה המומינים לא משתמשים בטלפון סלולרי אבל כן נמצאים ברשתות החברתיות, ואיזה מומין דודה שלה הכי אהבה
"זה אולי יישמע מוזר, אבל אני לא מעריצה של המומינים", אומרת סופיה ינסון, אחייניתה של הסופרת הפינית טובה ינסון, יוצרת הדמויות המצוירות. "כשעובדים עם הדמויות על בסיס יום־יומי, חייבים לשמור על ריחוק".
יושבי עמק המומינים, למי שלא מכיר, הם כוכביהם טובי הלב ואוהבי הטבע של סדרת ספרי ילדים, קומיקס, טלוויזיה וסרטים שנולדה בפינלנד בסוף מלחמת העולם השנייה. הספרים, שהיו בעלי מסרים חינוכיים, תורגמו ל־43 שפות ואומצו בחום על ידי הורים וילדים בעולם. ינסון (63), גדלה עם המומינים: דודתה (שהיתה לסבית ולא היו לה ילדים) כתבה ואיירה את הספרים, אביה לארס היה שותף לכתיבת רצועות הקומיקס, והיא עצמה יו"ר הדירקטוריון והמנהלת הקריאטיבית של Oy Moomin Characters, בעלת הזכויות על הדמויות. אף שבחברה יש פחות מ־10 עובדים, היא נחשבת לאחת החברות המכניסות בפינלנד.
"מה שלדעתי נהדר בסיפורים הוא שהערכים שלהם הם על־זמניים", אומרת ינסון, "גם 70 שנה אחרי שנכתבו הם רלבנטיים לדברים שבני האדם מתמודדים איתם ביום־יום כגון חברות, בדידות, פחד ואנושיות. לכן גם היום הם לא מיושנים".
מהו האתגר העיקרי בשמירה על מורשת גדולה כל כך?
"כל דבר שאהוב על הציבור הופך במידת מה לנחלת הציבור. לעתים הציבור מאמץ דעה לגבי מה הם המומינים ומה הם מייצגים, ותפקידנו הוא לאזן: מצד אחד לעצור בקשות לאשר שימוש במומינים באופן שלא מתאים לרוח המקורית, ומצד אחר לזכור שהעולם השתנה. צריך לאזן".
יש לך דוגמה להצעות שנגדו את הרוח המקורית?
"היתה דילמה אם מומין יכול לדבר בטלפון סלולרי. בסיפורים המקוריים הסלולריים עוד לא היו קיימים, והחלטנו שגם עכשיו לא. עם זאת, יש מאות כיסויי טלפונים מעוטרים בדמויות המומינים. אלה עקרונות שצריך לחשוב עליהם, תמיד עולות שאלות חדשות. הדור הצעיר ניזון בעיקר מהרשת, ולמרבה הצער בשלב כלשהו כנראה יתעניין פחות בספרים. לכן אנחנו פועלים הרבה גם במדיה החברתית, ועדיין מנסים לשמר את הדמויות כמו שטובה יצרה אותן".
השאלה שנמאסה
ינסון תגיע השבוע לישראל לראשונה, כאורחת הכבוד בכנס הפנקס ה־4 לספרות ילדים ונוער שייערך מחר במדיטק בחולון (14:00–9:00, 80 שקל). סיורים בעולם ושיחות על פועלה ומורשתה של דודה טובה הם חלק מהעבודה.
מה שואלים אותך הכי הרבה?
"איזו מהדמויות טובה הכי אהבה".
איזו?
"אני לא חושבת שהיתה לה דמות מועדפת, בתקופות שונות היא התחברה לדמויות שונות. זה כנראה מסקרן אנשים כי כל אחד מאמץ די מהר דמות אחת שאיתה הוא מזדהה במיוחד. כשהפופולריות של המומינים גדלה לטובה התחיל קצת להימאס מהעולם הזה, והיא החלה לכתוב ספרים לקהל מבוגר יותר.
"צריך גם לזכור שהיא אמנם מוכרת בזכות היותה סופרת ילדים, אבל טובה היתה גם מאיירת ואמנית, ורוב מעריצי המומינים לא יודעים זאת כלל. שמחתי שבכנס בישראל ביקשו ממני לדבר גם על הצדדים האחרים שלה, כי לרוב הקהל רוצה לשמוע בעיקר על המומינים".
זיכרונות מאי הפרא
אחד הספרים שכתבה טובה ינסון למבוגרים הוא "ספר הקיץ", שהתפרסם בעברית בשנה שעברה (הוצאת קרן, תרגום דנה כספי). גיבורת הספר היא ילדה בשם סופיה, שחיה על אי פראי ומנהלת קשר מיוחד עם סבתה. "זה אחד הספרים שטובה הכי אהבה", מספרת סופיה.
עד כמה הספר מתאר באותנטיות את חייך כילדה?
"כששאלו את טובה את אותה השאלה היא אמרה ששליש מהסיפור מבוסס על דברים שקרו באמת, שליש על זיכרונות ילדות שלה ושליש מומצא. העניין הוא שהיא אף פעם לא סיפרה איזה שליש בספר הוא מה...
"האי הקטן שבו מתרחשת העלילה הוא אכן הסביבה שבה גדלתי. אני זוכרת את המקומות האלה טוב מאוד, כשטובה כותבת על ציוץ הציפורים אני יכולה ממש לשמוע אותו. אני יכולה לומר שאני מזהה בסיפור דברים שאולי קרו, אבל אני חושבת שלא רק אני מרגישה כך. טובה יצרה משהו שכל אחד יכול להזדהות איתו, כמו בסיפורי המומינים".
יש לך חשק לכתוב בעצמך לפעמים?
"אני לא סופרת, אבל יש רגעים שבהם אני חושבת שכדאי שיום אחד אשב לכתוב את זיכרונות הילדות שלי מהמשפחה הזאת".
מה עם עוד סיפורי מומינים?
"התפקיד שלי הוא לשמר את היצירה של טובה, לא להוסיף עליה".
