• תפריט
פנאי

לצאת מהקווים

11 קומיקסים עם סיפוריהם של בני נוער גאים על חייהם היו אמורים לעמוד במרכז התערוכה של המאייר עמרי כהן. ואז נרצחה שירה בנקי במצעד

רעות ברנע 09:1003.09.15

"אני ילדה שנראית, מתלבשת ומדברת כמו ילד, ואנשים בוחרים לעלוב בי. אני 'הלסבית של הבצפר', וזה מגעיל אותם. כל זמן שאני מבקשת להרגיש טוב עם עצמי, נזרקת לעברי המילה 'לסבית'". כך נפתח אחד הסיפורים המאוירים שיוצגו מהערב בתערוכה "קוויריפריה".

 

התערוכה, במסגרת אירועי "אוהבים אמנות, עושים איור" של עיריית ת"א־יפו ובחסות חברת Wix, כוללת 11 סיפורים מאויירים שכתבו בני נוער גאים על חייהם. "הנושא של נוער גאה לא מספיק פתוח", אומר עמרי כהן (31), מאייר עצמאי שידוע בכינוי עומריקו (Omriku.com), שהגה את הרעיון לתערוכה ואייר את כל העבודות בה. "אני מקווה שאיור הוא מדיום שיוכל לתקשר מסרים קשים בצורה עדינה, שיוצרת הזדהות ומעוררת שיח".

 

העבודה שהקדיש עמרי כהן לשירה בנקי ז"ל שנרצחה במצעד הגאווה בירושלים העבודה שהקדיש עמרי כהן לשירה בנקי ז"ל שנרצחה במצעד הגאווה בירושלים

 

כהן מאייר בעיתונות, בפרויקטים מסחריים ובמיזמים מיוחדים כמו "שירה על הדרך" שמוצג כעת ברחובות תל אביב. הוא גדל בערד וסיים את לימודיו בשנקר ב־2012. כחלק מהקהילה הגאה הוא עסק בנושא בפרויקט הגמר שלו, שהתמקד בתרבות הדייטים בקהילה. "כמי שגדל בערד וחווה את הקשיים, רציתי להציף את הנושא של יציאה מהארון, בעיקר עבור בני נוער בפריפריה". כשניתנה לו הזדמנות, במסגרת מענק של מפעל הפיס ובתמיכת טרמינל העיצוב בבת ים ועמותת "לצאת מהקופסא", הוא בחר בשלב הראשון לחבור לארגון הנוער הגאה איגי ולגבש עמם את רעיון התערוכה. "חשבתי שיהיה מעניין לשמוע סיפורים של בני נוער שמתמודדים עם הקשיים היום, וגם של כאלה שהתמודדו עם אותם קשיים בעבר, בעיקר בפריפריה. דרך שיתוף הפעולה עם איגי הזמנתי את בני הנוער לשלוח את הסיפורים שלהם בכתב, בשמם או בעילום שם. תוך כדי גם אספתי בעצמי סיפורים של אנשים שגדלו בפריפריה".

 

עמרי כהן עם כרזה מהתערוכה. "להציף את הנושא עבור נוער מהפריפריה" עמרי כהן עם כרזה מהתערוכה. "להציף את הנושא עבור נוער מהפריפריה" צילום: אוראל כהן

 

כהן יצר מהסיפורים שאסף תבנית אחידה: 12 סיפורי קומיקס, כל אחד מהם מלווה בכרזה גרפית המתמקדת במוטיב אחד מתוך הסיפור. סיפורי הקומיקס מתאפיינים בקו אחיד בשחור־לבן, ואילו הכרזות צבעוניות ומגוונות מהם. הסיפורים עוסקים באופן טבעי בפחדים ובקשיים של אותם בני נוער – נערה לסבית שמסתירה את זהותה המינית, נער הומו שבכל ערב עורך טקס שאמור לרפא אותו ועוד.

 

יש גם סיפורים בנימה חיובית מאלה, כמו זה שעוסק בטרנסג'נדרית שחווה גילוי עצמי דרך משחק בבגדים ובאביזרים של אחותה.

 

"בני הנוער כתבו בפתיחות רבה"

 

"הסיפורים הגיעו מבני 14–15 ועד גיל צבא", מספר כהן. "לא הגיעה כמות אדירה, אבל מספיק שיהיה עם מה לעבוד. חלקם סופרו בצורה טובה מספיק בכתב, ועם חלק הייתי צריך להמשיך להתכתב. הרגשתי שמי שכתב עשה זאת בפתיחות רבה, בלי להיזהר יותר מדי, אף שרוב הסיפורים עוסקים בהתמודדויות קשות".

 

הכרזה "האסיר". "בני הנוער מרגישים פריפריה בעצמם" הכרזה "האסיר". "בני הנוער מרגישים פריפריה בעצמם"

 

כשחושבים על קומיקס, האסוציאציה היא איורים צבעוניים. למה בחרת בשחור־לבן?

"זו היתה גם בחירה טכנית, שנבעה מהזמן הקצר שבו הייתי צריך לייצר הרבה עבודות. החלטתי שהכרזות הן שיביאו את הביטוי הצבעוני. הרגשתי גם שעדיף להתרכז בנרטיב בסיפורים וליצור משהו נקי. לא היתה כוונה ליצור משהו קודר. להפך, בתוך השחור־לבן יש הרבה גוונים, הרבה טקסטורות".

 

התערוכה תיפתח הערב במרכז הגאה בגן מאיר בתל אביב ותוצג בו במשך שבוע, ולאחר מכן תנדוד לערים אחרות. "עוד אין תאריכים, אבל התערוכה תוצג בהמשך בערד, בבאר שבע, בירוחם ובבת ים. המטרה הראשונית היתה להציג אותה קודם כל בערי הפריפריה, אבל לוחות הזמנים לא הסתדרו".

 

המטרה היא לעורר שינוי בדעת הקהל במקומות האלה?

"לא יודע אם זה יעשה שינוי מטורף או שינוי קטן, אבל מספיק שיהיו בני נוער שיזדהו ויגידו לעצמם שיש עוד כמוהם שעוברים משהו דומה".

 

"עם חוויה אישית אי אפשר להתווכח"

 

כהן יודע שהוא עוסק בנושא טעון, בין היתר בגלל הרושם שעלול להתקבל שהוא מותח ביקורת על חוסר הנאורות בפריפריה. "זה לא שהאמהות התל אביביות רק מחכות שהילדים שלהם ייצאו מהארון", הוא מדגיש ומוסיף ש"חלק מזה מבוסס על החוויה האישית שלי, שאיתה אי אפשר להתווכח. וגם סטטיסטית - האוכלוסייה בפריפריה יותר סגורה, וזה מושג שאני בוחן בתערוכה. כל נער או נערה שעוברים תהליך כזה מרגישים קצת פריפריה בעצמם, בשוליים של החברה. האתגר בערי הפריפריה יהיה להביא קהל לתערוכה, ולכן אני חושב ליצור קשר עם בתי ספר ואולי לעשות סיורים מאורגנים
של תלמידים".

 

בזמן העבודה על התערוכה התרחש הפיגוע במצעד הגאווה שנרצחה בו שירה בנקי בת ה־16. זה השפיע?

"התערוכה כבר היתה די מגובשת, אבל זה אירוע כל כך משמעותי שהרגשתי שאי אפשר להתעלם ממנו והחלטתי להקדיש לשירה ז"ל את אחד הסיפורים".

 

הסיפור שמוקדש לבנקי הוא היחיד ללא מילים, והוא מתאר את אירועי המצעד ומסתיים בריבוע שחור.

 

תמשיך לעסוק בנושא הזה בעתיד?

"עסקתי בנושאים האלה בשנים האחרונות, ויכול להיות שזה עוד יתפתח. יש בי רצון לתרום לשינוי. אני לא אקטיביסט מטורף. איור זו הצורה שבה אני מתבטא. זה משהו קטן, אבל עדיין משהו והנושא חשוב לי גם מהמקום שלי היום, כאדם בוגר שיצא מהארון וחי בפתיחות. מהמקום הזה אני מקווה להחדיר את המודעות הזאת".

בטל שלח
    לכל התגובות