$
פנאי

תסתכלו עליהם, תראו אותנו

האמנית האמריקאית קייט קלארק יוצרת פסלי חיות מרהיבים מעור ומעניקה להם פרצוף אנושי. המטרה היא להזכיר לבני האדם שהם בסך הכל עוד בעל חיים, ולאו דווקא הנעלה שבהם

נמרוד צוק 09:0230.08.15

מי שייכנס למטה של בנק ההשקעות ג'יי.פי. מורגן צ'ייס בשיקגו עשוי למצוא את עצמו - בין חדרי הישיבות למשרדים המהודרים - נקלע לגלריה קטנה, המציגה כמה פריטים מאוסף האמנות העצום שבבעלות החברה. באחת מפינות הגלריה יבחין המבקר בחיה גדולה, רובצת ללא תנועה. מבט קרוב מעט יותר יבהיר שמדובר בכבש מסוג "גדול קרניים" שעבר פחלוץ ורק חלק ממעטה הצמר שלו הושאר עליו, בצורה שמזכירה מעיל או שכמייה.

 

משהו בכבש הזה מוזר ומעורר אי־נוחות. אחרי שמתקרבים, ממרחק של מטר או שניים, אפשר להבין את מקור התחושה: ראש החיה עבר שינוי, כזה שנעשה באמצעות העור שלה עצמה ותפרים צפופים עשויי בליטות מתכת קטנות, ונראה כמו פנים אנושיות. לכבש הזה יש פרצוף של בחורה שבוהה בחלל במבט שווה נפש, מרוחק מעט.

 

כמה מעבודותיה של קלארק: נמכרות בעשרות אלפי דולרים

 

 צילום: Red Ukachukwu
 צילום: Jason Mandella
  צילום: Red Ukachukwu

 צילומים: copyright kate clark

 

את העבודה, Tale שמה, יצרה האמנית הברוקלינאית קייט קלארק, שהציגה את פסלי החיות המואנשות שלה בפעם הראשונה ב־2008 בגלריה קלייר אוליבר בניו יורק, ומאז הגיעה איתם לעשרות גלריות, מוזיאונים ואספני אמנות שמשלמים עבורם סכומים שמגיעים לעשרות אלפי דולרים. התערוכה הבאה שלה תיפתח באוקטובר, בגלריה LJ בפריז.

 

תסתכלו עליהם, תראו אותנו

 

לפני שבועיים שחרר ה"נשיונל ג'יאוגרפיק" סרט דוקומנטרי קצר של הבמאית קתרין קרלסון, שבילתה עם קלארק כמה ימים בסטודיו ותיעדה את התהליך הממושך של יצירת פסל חדש. הסרט יצר באזז לא קטן ברשת, וזכה לאזכורים במגזינים כמו "Vice" ובבלוגים כמו CulturePop.

 

"העיסוק שלי בסוג העבודות הזה לא קשור בכלל לעניין בחיות מפוחלצות כשלעצמן. מה שהניע אותי היתה סקרנות בנוגע לשאלה מה הופך את תווי הפנים שלנו לאקספרסיביים כל כך", אומרת קלארק ל"כלכליסט" בראיון שנערך בסקייפ. בין החיות בקולקציה שלה אפשר למצוא צבאים ואיילים מסוגים שונים, זברות, פומה, דובים, זוג זאבים וקויוטי, אבל לא חיות גדולות או קטנות יותר.

 

קייט קלארק ליד אחת מיצירותיה  (צילום: Nicole Cordier) קייט קלארק ליד אחת מיצירותיה (צילום: Nicole Cordier)

צילום: copyright kate clark

 

"היה לי חשוב לשמור על קנה מידה דומה לזה של בני האדם שצופים בעבודות", היא ואמרת, "שהחיות יסתכלו עליהם בגובה העיניים ולא מלמטה, לאתגר את ההיררכיה. האמנות שלי מאוד ישירה, אני מנסה ליצור משהו שייראה כמו ישות שהיתה עשויה להתקיים".

 

לא נפרדים מעולם החי

 

במישור הפוליטי, העבודות של קלארק מעבירות מסר מורכב. מצד אחד, הן מיוצרות מעורות אמיתיים של בעלי חיים שניצודו - אם כי קלארק מקפידה לבחור בעורות פגומים, שנפגעו במהלך הציד או אחריו ואין אפשרות לעשות בהם שימוש מסחרי רגיל - וקשה שלא להסתכל עליהן כעל חלק מהתרבות של הרג חיות למטרות לא חיוניות.

 

מצד שני, החלפת פני החיה בפנים אנושיות נועדה להזכיר לצופה שאנחנו לא גזע נפרד, אלא בעלי חיים. "אני משקיעה זמן רב ביצירת הפנים וההבעה כדי לגרום לצופים לחוש חיבור רגשי ראשוני למה שהם רואים, אולי גם להרגיש שהם מסתכלים על ישות שהיתה יכולה להיות אדם שהם מכירים", היא אומרת. "חשוב לי להשתמש בעור המקורי של החיה ליצירת הפנים של הפסל כדי להמחיש לצופים שזו טרנספורמציה פשוטה בסך הכל, ושהמרחק בינינו לבין החיות אינו כזה גדול".

 

לדברי קלארק, התגובות הראשוניות לעבודות נוטות להיות חריפות. "יש אנשים שאומרים שזו בכלל לא אמנות, או שלא צריך לקחת בעל חיים ולשים אותו בגלריה, אבל לרוב אחרי שאנשים מבלים קצת יותר זמן מול העבודות עולות תגובות מסוג אחר".

 

מתרחקת מסאטירה

 

הרכבת ראש אנושי על גוף בעל חיים היתה נפוצה בעולם העתיק. באמנות המודרנית ובתרבות הפופולרית אפשר לראות יותר את המקרה ההפוך (גוף אנושי עם ראש של בעל חיים) אך לדברי קלארק, "העבודות הללו הן בדרך כלל סאטיריות, ואני מעדיפה להתרחק מסאטירה".

 

את השאלה המוסרית היא משאירה בצד. "לא צדתי מעולם, ולא מתפקידי לגנות את מי שצד. אני רוצה להזכיר לאנשים את החיבור לבעלי החיים . כשמסתכלים על בעל חיים עם פנים אנושיות, אפשר לדמיין שיש מאחוריהן תודעה אנושית, תרבות והיסטוריה, ולחוש סוג אחר של קרבה".

בטל שלח
    לכל התגובות
    x