מה מארלי היה אומר?
הסולן מוכשר והקהל מפרגן, אבל ההיצמדות למניירות הרגאיי והמסרים הקונפורמיסטיים פוגמים בהתקווה 6
08:34
17.08.15
הרגאיי שצמח בג'מייקה לא היכה שורשים בארץ. רק פה ושם חזרו ישראלים מסיני או מדרום אמריקה עם אהבה לביט המונוטוני והשמח הזה, פוסטרים של בוב מארלי נתלו על קירות, ורק ב־2004 באו האחים עמרי ושלי גליקמן והקימו את התקווה 6 כתא מקומי של מחתרת הרגאיי.
ההתמקדות של התקווה 6 ברגאיי בלבד הקשתה עליה לצבור קהל גדול, ורק הגיוון שהחל להופיע באלבומה הרביעי "קול ישראל", ואחריו באלבום החמישי "הכי ישראלי", הביא לבסוף את ההצלחה. כעת, כשהכרטיסים להופעה בבארבי ביום שישי בערב אוזלים כמה שעות לפני, הסולן עמרי גליקמן לא שוכח להודות לקהל, ולהזכיר כמה פעמים במהלך הערב עד כמה הדבר אינו מובן מאליו עבור הלהקה.
עמרי גליקמן, סולן להקת התקווה 6צילום: עמית שעל
הקהל הגיב באהדה גדולה, נופף בידיו וענה בקולו להוראות של גליקמן, שתופס את תפקידו כסוג של מפעיל בצוות בידור של מלון באילת - מה שהולך תמיד טוב עם המקצב המונוטוני והגישה של "מה שיהיה יהיה", שהוא גם שם הלהיט האחרון של התקווה 6.
הלהקה עלתה לבמה כמקובל אצלה בסוג של מדי צופים, שבהמשך ירדו לטובת טי שירט שחורה (עמרי גליקמן) וגופייה שחורה (אחותו, הקלידנית שלי גליקמן) ככל שההופעה התחממה. מדי הצופים, כמו גם השאלה של גליקמן אם יש חיילים באולם, המחישו היטב את הקונפורמיות שמאחורי התקווה 6.
המסר של הלהקה הוא שלא כדאי לחשוב יותר מדי ובטח לא לנקוט עמדה, ולא תתפסו אותם באמירה שאינה קונצנזוס מוחלט. אם יש להתקווה 6 ביקורת, היא תתמקד במיסוי הגבוה על אלכוהול כמו בשיר "שימי לי עוד רום", או נגד השעבוד שבעבודה מסודרת ("תשע עד חמש"), וגליקמן מוסיף בית לשיר שבו הוא שולח את כל מחרימי ישראל לעזאזל. שום דבר שיגרום לקהל לחשוב לעומק או חלילה להניע אותו לפעולה. מי ששר "מה שיהיה יהיה / אין לנו יד בזה / הגורל יסתדר עם עצמו / אנחנו כאן כדי לחיות עם זה / ועם כל מה שבא ויבוא", מטיף בעצם להשלמה עם הקיים. לא בטוח שבוב מארלי היה מרוצה מהמסר הזה.
לעמרי גליקמן יש קול נעים, שכרגע לא מקבל ביטוי מגוון מספיק בגלל הסגנון המוגדר של הלהקה. הביצוע המחודש של "אני אשיר לך שיר" ששייך במקור לאריק לביא, ושהתקווה 6 הקליטה לפרויקט "עבודה עברית 2", ממחיש את האיכויות ואת הכיוונים שאליהם יכול להתפתח הסולן אם רק יזנח את המניירות של הדאב והרגאמאפין שמלוות אותו כבר יותר מעשור.
רגעים שנזכור ביום שאחרי
1. השיר "כל יום מחדש" שגליקמן הקדיש לאשתו
2. הביצוע ל־"Is this love" של מארלי כמובן
3. הגרוב של החצוצרה והסקסופון שבהרכב
