עיר הנוער
אליעד נחום, תמיד הילד בר מהסדרה "שמש", מתקשה להחזיק הופעה שלמה אבל מציג כישרון אמיתי. לא בטוח שהילדות הצורחות בקהל הצליחו להבחין בו
זה היה ערב בסימן ילדות בתחילת המאה ה־21: הורים מלווים נענו לבקשת בנותיהם והתייצבו בקופת הזאפה בהרצליה כדי לקנות כרטיס להופעה חגיגית של מוזיקאי שהרבה מהם קוראים לו "בר, הילד מהסדרה 'שמש'", אף שהשם הוא אליעד נחום, ובקיצור אליעד, והוא כבר ממש לא ילד (בן 25).
זו לא היתה סתם הופעה, אלא הופעה חגיגית - אליעד קיבל את המקבילה העכשווית לתקליטי הזהב של פעם, מגן הוקרה על 150 אלף הורדות חוקיות של שיריו ועוד איזה נתון אסטרונומי של צפיות בערוץ שלו ביוטיוב. באחד השירים הוא ניסה את כוחו בהפעלת הקהל, ביקש שכולם יוציאו אייפונים ונענה בהתלהבות בדמות ילדים והורים מנופפים במסכי סלולר מוארים כמו שפעם היו עושים עם מצית.
יש לו את זה
חצי שנה עברה מאז אלבום הבכורה של אליעד, ומבחינת הילדות שמילאו את המקום הוא כבר כוכב. הן מכירות את כל המילים וצווחות בהתרגשות למשמע התווים הראשונים של כל שיר. כשהוא עולה לבמה, אליעד מנסה להצטנע, מודה לקהל, מזכיר שעד לא מזמן הוא היה "סתם מישהו שמשתעשע עם הגיטרה בחדר, ועכשיו...".
עבור מי שהיה סלב כבר כילד זו היתה יכולה להישמע כהצטנעות מזויפת, אבל בהמשך ההופעה אליעד הצליח לשכנע לא רק בכישרונו המוזיקלי אלא גם בכנות שלו. לא מזיק לאמן חדש להיות מפורסם, זו נקודת פתיחה מעולה, אבל ההופעה של אליעד הוכיחה שיש לו גם מה שצריך כאמן וכמבצע.
מצד שני, כמו הרבה אמנים מתחילים, אין לו מספיק שירים למלא הופעה שלמה. הקהל הרי מצפה לשעה לפחות, והאלבום הבודד שלו מסתכם ב־35 דקות. בשביל זה המציאו את הקאברים, ולהם הוא מוסיף סט קצר של חיקויים - כולל העתק מושלם של העמידה של שלומי שבת ושל דודו טסה, האופן שבו יזהר אשדות מתרחק מהמיקרופון בסוף כל שורה, וגם סטיבי וונדר וריי צ'ארלס ואפילו מייקל ג'קסון. ההסברים הנלווים היו לא פחות משעשעים מהחיקויים עצמם, אבל כשהוא הבין שהקהל הצעיר בכלל לא מכיר חלק ממושאי החיקוי, אליעד ביקש מההורים לשתף פעולה כדי להרחיב את המנעד התרבותי של הדור הבא.
הבעיה היא שגם הבחור הצעיר למדי שעמד במרכז הבמה התקשה להציג מורשת מוזיקלית מרשימה, וזה ניכר גם בקאברים. הוא הזכיר את בואו הקרוב של ג'ון בון ג'ובי להופעה בארץ, סיפר על פרויקט קאברים ביוזמת גלגלצ ופתח במשאית הקלישאות של רוק האצטדיונים "Always". בהמשך הוא ביקש לעשות כבוד דומה לאמן שהוא "מאוד מעריך שקוראים לו ג'סטין" ומיד היסה את הבנות שלא מדובר בביבר. מה שהשאיר אותנו כמובן עם טימברלייק ו"My Love".
קליל וצנוע
דווקא הקאבר האחרון בהופעה לקח את עצמו פחות ברצינות, ושיקף את הגישה הקלילה והצנועה של אליעד. ילדי פלא נוטים להדחיק את התקופה שבה היו קטנים מכדי להיות אחראים על מעשיהם. זה מביך אותם, זה מפריע להם להציג תדמית עכשווית ובוגרת, לפעמים זה ממש טראומטי. אליעד מכיר בתרומה של "שמש" למי שהוא היום, ובחר במחווה מוזיקלית לבית הגידול ההוא: ביצוע ל"איזה עולם" של טיפקס, שנשחק עד דק כשיר הפתיחה של הסדרה על כל שידוריה החוזרים.
הביצוע הזה החזיר לטקסט השנון של קובי אוז את המקום הראוי ועל הדרך סימן את מרחב המחיה המוזיקלי של אליעד — בין הרוק המסלסל של טיפקס לפופ המסונתז של טימברלייק, דרך הסאונד הגדול מהחיים של בון ג'ובי ובחזרה אל שורשי "מתוק כשמרלי", הלהיט שלו, שנשמר, כצפוי, להדרן.
ההופעה הבאה: 19 באוגוסט, זאפה ירושלים
רגעים שנזור ביום שאחרי
1. הקול והמנעד של אליעד2. הסולו בס של עמית שגיא
3. מקהלת הילדות בקהל ששרו לבד את "סימן"
