אבדון ממשי, תקומה דיגיטלית
לה־טורבו אבדון מלוס אנג'לס היא אמנית ואוצרת מדוברת שקוראת תיגר על עולם האמנות - כי היא עוסקת בהיבטים מגוונים של החיים הדיגיטליים בימינו, כי הגלריה שלה קיימת רק באינטרנט, וכי היא עצמה וירטואלית לגמרי. מה אפשר ללמוד על יצירת אמנות וצריכת אמנות מדמות שלא קיימת באמת?
דף הפייסבוק של לה־טורבו אבדון (LaTurbo Avedon), שמציג אותה כאמנית ואוצרת מלוס אנג'לס, נראה רגיל למדי. תמונת הרקע מתחכמת מעט, מציגה דסקטופ של מחשב מקינטוש, עם תמונת גל מים ועליה שתי תיקיות, שנקראות "אמנות" ו"לא אמנות".
פוסט מלפני עשרה ימים מזמין את עוקביה של אבדון לצפות בתערוכה חדשה בגלריה שהיא מנהלת, פנתר מודרן, שתציג עבודות של האמנית קלאודיה הארט. תמונת פרופיל קודמת נצבעה בצבעי דגל הגאווה עם ההחלטה לאפשר נישואים גאים בכל ארה"ב. לפי החשבון שלה, אבדון עשתה לייק לכמה דפי משחקים וכמה מוזיקאים. גם בטוויטר יש לה חשבון, וגם ברשת החברתית האזוטרית משהו Ello. ליוטיוב היא מעלה עבודות וידיאו ארט וסרטונים אחרים, ובדף הטאמבלר שלה מופיעות תמונות העבודות האחרונות שלה, רובן דיוקנאות עצמיים שנוצרו בגרפיקה תלת־ממדית.
ההדמיות האלה, של צעירה עם שיער בלונדיני אסוף בקוקו ועיניים מלוכסנות מעט, הן לא סוג חדשני של פורטרט עצמי; הן התמונות היחידות של אבדון שקיימות. אבדון היא לא אדם בשר ודם, אלא ישות וירטואלית בלבד, שהקיום שלה מסתכם בשורה של זהויות פיקטיביות ברשתות חברתיות ואוואטר באתר סקנד לייף. ההדמיות הן הפנים מאחורי גוף הולך וגדל במהירות של אימג'ים, טקסטים, קטעי וידיאו וצורות אחרות של תוכן אמנותי שמתפרסם בבמות שונות באינטרנט.
את כל זה אפשר היה לפטור כלא יותר מתעלול של אמן רשת משועמם כלשהו, אלמלא העובדה שהפרויקט הזה זלג בהצלחה גם לעולם האמיתי, עם תערוכת הדפסים ממשית שהוצגה בגלריה טרנספורט בברוקלין, תערוכות בסין, בשיקגו ובחלל חנות גלרי לאפייט בפריז, קליפ שיצרה עבור האמן האלקטרוני נוזינג'ה שיצא לא מזמן בלייבל הנחשב Warp, והגלריה שלה, שגם היא קיימת אמנם ברשת בלבד אבל משמשת חלל תצוגה ליצירות של אמנים חיים ומוכרים. הפעילות שלה כבר זכתה לסיקור באתרים ומגזינים מובילים כגון "Wired" ו"Vice", ובשנה שעברה היא הוזמנה להרצות בווידיאו בפני סטודנטים ב־UCLA.
הפעילות שלה מעוררת הדים בקרב אוצרים, אמנים אחרים וגם חובבי אמנות מעודכנים, אבל עדיין לא זכתה בהכרה רחבה. ובכל זאת, היא ראויה לכזאת, משום שמדובר באחת האמירות המעניינות בשנים האחרונות על ההבדלים והקשרים בין אנשים אמיתיים לדמויות בדויות, כזאת שמאתגרת את התפיסות שלנו לגבי אותנטיות, אנושיות ויצירה בעולם שחלקים הולכים וגדלים ממנו הופכים לדיגיטליים.
לא מסובך להגיע אליה, והיא מתראיינת בשמחה בהתכתבות, אבל מסרבת להתייחס לשאלות על זהותה ועל אפשרות קיומו של אדם ממשי או קבוצת אנשים שמפעילה אותה.
אבדון ממשי
"אני לא שונה כל כך מאמנים בשר ודם, חוץ מהעובדה שנולדתי כתוכנת מחשב", היא אומרת.
אמנים שמסתתרים ופועלים בשם בדוי או זהות פיקטיבית אינם רעיון חדש, אבל קשה לחשוב על פרויקט שנעשה בהיקף כזה ותוך השקעה ניכרת כל כך ביצירת הדמות הפיקטיבית שניצבת בחזית. "מישהו יכול לבחור לשים את חייו האישיים במוקד היצירה שלו או לנקוט עמדה פסיבית יותר - שתי האפשרויות הן בחירה לגיטימית", מגיבה אבדון להשוואה לאמנים אחרים שמסתתרים בזהות בדויה. "אני רוצה להכיר אנשים באופן שבו הם רוצים שיתייחסו אליהם או לא לדעת לעולם מי הם באמת, אם כך הם מעדיפים".
לנבור בעולם הדיגיטלי
היצירות שמופצות תחת שמה של אבדון מגוונות, אבל כולן מתייחסות בצורה כזאת או אחרת לעולם הדיגיטלי: הדמיות של פסלים חלומיים; סרטוני אנימציה רפטטיביים שמתכתבים עם תרבות המועדונים; תיעוד עצמי אינטנסיבי כמחווה לתרבות הסלפיז ובצדם רפרנסים מעורפלים לתולדות האמנות (השם "אבדון" מרפרר לצלם המיתולוגי ריצ'רד אבדון, ויש לה גם סדרת עבודות שנקראת "קלאב רותקו" על שם הצייר).
היא מרבה לעסוק גם במשחקי מחשב. "הם זוכים לעתים ליחס מזלזל כאמצעי תפל לבריחה מהמציאות", היא אומרת, "אבל לדעתי זו חוויה־רבת עוצמה ועשירה, שמרחיבה אלמנטים מתחומי הקולנוע והסיפורת ומחברת אותם להתרחשות חברתית ותחרותית. ככל שחיי היומיום שלנו הופכים לדיגיטליים יותר, ההפרדה בין עולם המשחקים למה שאנו מכנים 'העולם האמיתי' הולכת ומיטשטשת. כשאני מחפשת השראה אני הולכת לצפות בשקיעה ב־GTA 5, מקשיבה לעצים משקשקים בסערה בעולם של טומב ריידר או מחפשת את יצירות האמנות שיוצרי המשחק מאס אפקט תלו על קירות המבנים במשחק".
תערוכה שלא נסגרת
הפרויקט השאפתני ביותר של אבדון עד כה, שהחל לפעול לפני כמה חודשים וצבר עד כה כ־25 אלף מבקרים, הוא הגלריה הווירטואלית פנתר מודרן (panthermodern.org), שמציגה לא מעט שמות מוכרים למי שמתעניין באמנות דיגיטלית. עד
כה הוצגו בגלריה 12 תערוכות, ובימים הקרובים תיפתח העונה השנייה שלה בתערוכה של קלאודיה הארט - אמנית, אוצרת, מבקרת ופרופסור בבית הספר לאמנות של שיקגו. כל אחת מהתערוכות מוצגת ב"חדר" משלה - דף ובו סדרה של הדמיות שמציגות את העבודות מזוויות שונות בתוך חלל וירטואלי שנוצר במיוחד.
"הזיכרון החזק ביותר שלי מלא מעט תערוכות שראיתי הוא בעיקר התכנים שאנשים שביקרו בהן יצרו ברשתות החברתיות, כמו צילומי סלפי עם העבודות. רציתי ליצור מרחב תצוגה שייתן מקום לפרספקטיבה של הרשת, כזה שיאפשר לאמנים לשלוט במדויק בתחושות שהם יוצרים אצל הצופה", מסבירה אבדון. "מאחר שפנתר מודרן מציבה מעט מאוד מגבלות ביצירת המיצבים, בחרתי לעבוד עם אמנים שיכולים ליצור דברים אשר לא ניתן להציג בגלריה מסורתית בשל מגבלות תקציב או בגלל חוקי הפיזיקה עצמם. אצלי האמנים יכולים ליצור מראית עין של חומרים כמו זהב, חימר, מים ויהלומים למשל, למרות שבסופו של דבר זה לא שונה מהותית ממה שעושים בכל גלריה אחרת. אנחנו רק מוותרים על הקטע של היין והגבינות בפתיחות".
