$
פנאי

מעורב אמריקאי

להקת ווילקו משחחרת עוד אלבום מעולה, שמצליח להתיך סגנונות והשפעות שונות לכדי יצירה אישית וחדשה

עמי ברנד 09:2004.08.15

ההרכב האמריקאי־אלטרנטיבי ווילקו הפתיע בשבוע שעבר, כשפרסם בעמוד הפייסבוק שלו הודעה על אלבום חדש בצירוף קישור להורדתו בחינם. זו אינה הפעם הראשונה שבה להקת ווילקו נותנת למאזינים חומר לשימוש חופשי לפני צאתו לחנויות. האלבום, "Yankee Hotel Foxtrot", שנחשב לשיאה היצירתי של ווילקו, הופץ בסטרימינג לאחר שחברת התקליטים שלהם דאז שמעה אותו, שנאה אותו והעיפה את הלהקה מהלייבל. החבורה משיקגו בהנהגת ג'ף טווידי נתנה למאזינים לשפוט בעצמם. והשאר יכתב בספרי ההיסטוריה.

 

מלכי המגרש

 

כמו אז, גם עכשיו שחררה ווילקו את האלבום "Star Wars" באחת, ללא סינגלים מקדימים וללא גימיקים ויראליים, כלומר אם לא סופרים את החתול על העטיפה - מעין בדיחה על החיה הפופולרית ברשת. אחרי 20 שנה בשטח וכעבור ארבע שנים מצאת אלבומה הקודם, "The Whole Love", ווילקו נותנת למוזיקה לדבר, ומי שרוצה יקשיב, או כמו שאמר פעם שחקן הכדורגל לעיתונאי: "אנחנו לא צריכים להוכיח כלום והוכחנו את זה על המגרש".

 

לו ריד קם לתחייה

 

ווילקו בהחלט מוכיחה את עצמה על המגרש. אמנם האלבום נפתח באינטרו עתיר פידבקים ודיסטורשן שנותן הרגשה שמדובר בפרויקט של יוצאי סוניק יות', אבל מיד אחרי הקטע הקצר (דקה ורבע) הלהקה מפציצה ב"More..." הפופי ו"Random Name Generator", שרוח גלאם רוק שורה עליו. שני השירים הולמים את המסורת של ווילקו בהתכת סגנונות והטמעה אלגנטית של השפעות ביצירה עתירת השראה ואישית לחלוטין.

 

ווילקו כבר קנתה את המוניטין שלה כלהקה שמתמחה בחיבור ז'אנרים. הפעם נעים לגלות את רוחו של לו ריד זצ"ל, שכמעט שר מגרונו של טווידי ב"The Joke Explained" וב"You Satellite" .

 

טווידי וחבורתו. נגישים יותר מאי פעם טווידי וחבורתו. נגישים יותר מאי פעם צילום: Austin Nelson

 

המאזינים המתמידים יזכו בסוף האלבום לבלדה נפלאה, Magnetized"", שתזכיר לחלקם את ג'ון לנון. אבל לא חייבים להיאחז במאסטרים מתים, כי ווילקו היא היום מקור שעומד בפני עצמו. בונוס נוסף הוא הפנייה לקהלים חדשים: 33 הדקות של "Star Wars" מכילות חמישה שירים מהנגישים ביותר שיצרה הלהקה אי פעם.

 

מי שחייבים למשש את המוזיקה שלהם יוכלו לחכות לפורמט הוויניל והדיסק שייצא בחודש הבא. בינתיים אין סיבה למנוע את התענוג הזה מהאוזניים.

 

רגעים שנזכור ביום שאחרי:

 

1. הרגע שבו האלבום הזה נגמר, אחרי 33 דקות ו־45 שניות בלבד

2. את ה"אהההה" של ג'ף טווידי הסולן בפזמון של "More..."

3. את נגינת הגיטרה המופלאה של טווידי ושל הגיטריסט הנוסף והמעולה נלס קליין

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x