בנות ללא נחמה
ההיפ־הופ הנשי־תימני של שלישיית A-WA קרוב מאוד להיות הדבר האמיתי, זה שכבר קשה למצוא
שלוש האחיות חיים מייצרות הרמוניה קולית מכשפת. המוזיקה שלהן מתכתבת עם היפ־הופ ורוק, ומשמשת רקע מיוחד לשירה שלהם, גלגול של שירת נשים תימנית עתיקה. הבארבי מלא עד להתפקע, כולל האגף השמאלי שלרוב נפתח רק בהופעות מחו"ל, והקהל הדחוס רוקד ומגיב לכל תנועה על הבמה. "אני יכולה לקחת את כולכם הביתה?", שואלת תאיר בסוף אחד השירים. היא מתייעצת עם אחיותיה לירון ותכל, והן מסכמות שכל אחת תיקח שליש.
במובן מסוים ההופעה של A-WA היא באמת מופע חו"ל. השירים בשפה זרה, המקצבים נולדו במקומות רחוקים — והכוונה היא לא למושב שחרות, הרחק בדרום הערבה, ליד כביש 90 בדרך לאילת, שבו האחיות גדלו.
תימן של A-WA היא מקום מרתק ומלא שמחה. הנגנים מגובשים, השירה חפה מטעויות, וניכר שהכתיבה והעיבוד ירדו לפרטי פרטים. ובכל זאת, פה ושם צצה תחושה של משהו מלוטש מדי, של ניחוחות מוזיקליים אקזוטיים מרוככים ומכווננים לאוזניים מערביות מפונקות. כמעט צל צלה של מלכודת תיירים.
ההופעה היתה אירוע חגיגי, לרגל סינגל וקליפ ראשון, לשיר "חבּיבּ גלבּי". וכמו בכל הופעה חגיגית היו אורחים מיוחדים: ראשונה עלתה קונסולית המוזיקה הישראלית בצרפת ריף כהן, כנציגת האחווה הנשית. כהן שרה עם האחיות את שירה "j'aime", וחזרה איתן למחוזות התימניים עם "שחרחורת" הקצת קלישאי שמזוהה בעיקר עם ביצועה של אסתר עופרים.
האורח השני, הזמר רביד כחלני, התגנב לבמה באמצע "יום אלווחאד" והתחיל לעודד את הקהל לתת בכפיים. כחלני הוא זה שהיה שם קודם. אלבומו הראשון והמצליח "יאמן בלוז" שיצא ב־2011 טיפל גם הוא באותם שורשים מוזיקליים מחופו הדרומי של חצי האי ערב. כחלני הוא דוגמה מצוינת למסלול שבו אמן או הרכב אתניים הופכים לאירוע תרבותי מרתק באמת.
בתום ההדרן האחיות הודו לנגנים, לאורחים, למפיק תומר יוסף שגם גילה אותן, ואפילו מפרגנות לסטייליסטית ולמאפרת. ראיתי בחיי מאות רבות של הופעות, רבות מהם בבארבי, בגלגוליו השונים, ואיכשהו לא נתקלתי באמן שהודה מעל הבמה לסטייליסטית ולמאפרת.
באוקטובר, אחרי שתי הופעות נוספות בארץ, A-WA יופיעו בפסטיבל WOMEX היוקרתי בבודפשט. הן כבר הופיעו בפסטיבל היהודי בקרקוב, פולין, ובפסטיבל ג'אז אנד כלייזמר בפריז. הן מקצועיות ומלוטשות, מחוזות הפולקלור הולמים אותן, הן נמשכות אליהן באהבה טבעית. והן הולמות את המשימה שלקחו על עצמן, להעיר לחיים את שירת נשות תימן המסורתית, שעברה בעל פה, מאם לבת, לאורך דורות. אבל הן יכולות, וצריכות, להפוך ליותר מזה, ליצור אמנות מסורתית־עדכנית של ממש. לשם כך הן יידרשו לחפור עמוק יותר.
ההופעה הבאה: 15 בספטמבר בבארבי.
רגעים שנזכור ביום שאחרי
1. רביד כחלני מרים את הקהל בתוך שנייה.
2. ריף כהן ההריונית רוקדת כאילו אין מחר.
3. דוכן הג'חנון בכניסה, תימני קומפלט.
