ביקורת הצגה: "יהוא", תיאטרון הבימה
אחת ההצגות הטובות שנעשו כאן בשנים האחרונות על כל מרכיביה התיאטרוניים, החל בבחירה להעלות אותה באולם הבימרתף האינטימי, שממנו יוצאות בשנים האחרונות ההפקות המשובחות ביותר של התיאטרון הלאומ
מחזה מאת גלעד עברון בבימוי אילן רונן ובהשתתפות גיל פרנק, דב רייזר/יגאל שדה, לאה גלפנשטיין, מאיה מעוז, אלון נוימן, רזיה ישראלי, דניאל סבג ושלומי ברטונוב.
דבר המבקרת: המחזה שנכתב לפני יותר מ־20 שנה מגולל את האירועים שהתרחשו בממלכות יהודה וישראל בתקופת המלכים, והוא ראוי להיות חלק מהרפרטואר הקלאסי של התיאטרון הישראלי. אם שייקספיר כתב על שושלת המלכים האנגלית, ודאי שספר הספרים ראוי לכמה שיותר מחזות המבוססים עליו, בתנאי שהם כתובים היטב. מחזהו של עברון מייצר דרמה חזקה: קנאה, שאיפה לכוח, כיבוש, רציחות ופוטשים צבאיים, תקופה וסביבה סוערת מבפנים ומבחוץ. ההקבלה לישראל של 2015 אינה מקרית, כמובן.
עבודת הבימוי המרשימה והמורכבת של רונן מספקת כמה תמונות חזקות, ובהן זו הפותחת את ההצגה שבה מובל יהוא כמריונטה באמצעות חבלים. הבמה המרשימה בעיצובו של ניב מנור דומיננטית באפרוריותה הבטונית הקרה, ומרהיבה עוד יותר כשמחלחל אליה הצבע האדום באמצעות אביזרים שונים ואלמנט גרפי מפתיע. מרשימות גם התלבושות של נטשה טוכמן־פוליאק והמוזיקה של אורי וידיסלבסקי.
השחקנים כולם מתמסרים ליצירה: ברטונוב וסבג מצוינים ומתוחכמים בתפקיד החיילים, מעוז מדויקת וזועקת בשתיקתה ובקולה הנמוך והמצמרר את כאבה של זילפה, גלפשטיין נפלאה כקטורה ועוברת איתה את המסע לשיגעון, ורייזר מצוין כזיף. בראשם ניצב פרנק, שחקן בחסד והיהוא האולטימטיבי - כריזמטי, מתוחכם, ציני, מטורף, קיצוני. בקיצור - מלך.
שורה תחתונה: אחת ההצגות הטובות שנעשו כאן בשנים האחרונות על כל מרכיביה התיאטרוניים, החל בבחירה להעלות אותה באולם הבימרתף האינטימי, שממנו יוצאות בשנים האחרונות ההפקות המשובחות ביותר של התיאטרון הלאומי.
