אסור למחוק

"אני הייתי בעצמי סוג של ילדה מחוקה, ואני מבינה שמי שלא היה במקום הזה לא יבין", אומרת אתי כץ, מומחית להתמודדות עם לקויות למידה, שספרה "ילד מחוק" ראה אור לאחרונה (בהוצאת דיונון). הספר מיועד לילדים ולהורים, אבל גם למורים ולכל מי שעוסק בחינוך. הוא מספר את סיפורו של נח - ילד שהרבה דברים, בעיקר בבית הספר, לא מצליחים לו. הוא מוצא נחמה במחק קסמים שהוא מקבל משכנתו הציירת ומתחיל למחוק בעזרתו את כל מה שמטריד אותו בעולם, עד שהוא כמעט מוחק את עצמו כליל. "בעבר אנשים לא הכירו את עולמו של הילד הסובל מלקות למידה, כי הוא לא הוגדר כזה. לכן אין כמעט ספרי ילדים שמטפלים בבעיה ישירות. הילדים האלה לא נחשבו למושא כתיבה רלבנטי ומעניין, וסופרים לא התייחסו לסערה המתחוללת בנפשם".

את הספר, שתהליך הכנתו ארך יותר מ־20 שנה, כתבה ואיירה כץ עצמה וערכה הסופרת יוכי ברנדס. את האיורים בחרה כץ לצייר בידה החלשה, לא בזו הכותבת, כדי ליצור ממד נוסף של הזדהות. לדבריה, אלה איורים ש"כל אחד יכול לצייר".

הסכנה: אובדן אמון

במקביל לעבודה על הספר כץ מפעילה זה 12 שנה את מרכז עננים בכפר סבא — פארק למידה חווייתי שמטרתו לימוד בעזרת מתודות חדשניות, שונות מאלה שאנחנו מכירים. כץ, בעברה מורה שהתאכזבה מהמערכת, כבר עמלה זמן רב על שיטת הסמלול — שפה חזותית המאפשרת לילדים לרכוש מיומנויות למידה במהירות. "מגוון לקויות הלמידה שאנחנו מבחינים ביניהן היום הוא רחב, ומערכת החינוך מנתבת את הלמידה בצורה מסוימת מאוד. הסכנה היא גדולה: ילד שרואה שהוא לא מצליח כמו אחרים עלול לאבד אמון במוח וביכולות שלו. ייתכן שבפועל הוא גאון, אבל מרגע שהוא נבהל הוא נידון להיכנס לחרדות, מה שיפגע בוודאות בכישורי הלמידה שלו. גם האמהות, שבבת אחת מותקפות בידי מיליון וחצי מטפלים, מתות מפחד ולא באמת מבינות מה יש לילד שלהן".

להשמיע את הזעקה

אתי כץ. "לא צריך לתקן את הילדים, המערכת היא שצריכה להשתנות"צילום: אוראל כהן

מה בעצם את עושה במרכז?

"פיתחתי שפה של סמלים, שבאמצעותה אפשר ללמוד כל דבר - מקריאה בסיסית עד היסטוריה לבגרות. הורים מגיעים אליי עם תיקי אבחונים. לא נעים לומר, אבל זה ממש לא עוזר לי. במקום זאת ייצרתי כלים חזותיים פשוטים, ואני מנסה להשמיע את קול הזעקה של מאות אלפי ילדים שזכאים ללמוד בדרך המתאימה להם. לא צריך לתקן את הילדים, המערכת היא שצריכה להשתנות, וזה הרבה יותר פשוט וזול ממה שחושבים".

הכלים שכץ מדברת עליהם מגוונים: ספרי משחק, מחברות קומיקס, שטיחונים ופוסטרים. מלבד השימוש שהיא עושה בהם במרכז היא מוכרת אותם לבתי ספר. כ־60 מוסדות לימוד בארץ מסתמכים על פרקטיקות שהגתה.

ניסית להכניס את השיטה למערכת החינוך במרוכז?

"פנו אליי מפקחי חינוך, אבל כלום לא יצא מזה. כלי לימודי הוא כמו מאוורר. הוא חייב לעבוד. אם זה היה נכנס למערכת באופן מסודר, והיא היתה לוקחת אחריות לכל מי שהשיטה הקונבנציונלית לא מתאימה לו - המצב היה שונה".

מחוץ לקופסה

את הספר החדש כץ תופסת כאחד מכלי העזר היעילים של שיטתה עד כה. "כבר שמעתי על מקרים שבהם מורות הקריאו את הספר לתלמידים והם שאלו אם הוא נכתב עליהם. באמצעות הספר למורה יש יכולת להגיע אל הילד ברמה הרגשית, להסביר לו מה קורה איתו ולגרום לו להבין שרואים אותו. מערכת החינוך משקיעה הון תועפות בשיעורים מיוחדים לילדים בעלי לקויות, במקום להשקיע בטכניקות שיאפשרו למורים ללמד את כל הילדים יחד - לקויים ולא לקויים".

מה אמורים ללמוד מהספר?

"כשהורה קורא את הספר, הוא מתחיל להבין מה עובר על הילד שלו. המטרה היא להחדיר טוב טוב למוח של כולנו שאסור למחוק. בסופו של הספר הילד מצייר ציור ועליו כתמים שהופכים לחלק אינטגרלי מהיצירה. הוא מבין שגם בלי למחוק הוא יכול להביע את עצמו בדרכו הייחודית ובעצם נפשו ניצלת".

יש דרך להציל את כל הילדים האלה?

"צריך אגף שלם במשרד החינוך שייפתח עזרי לימוד מחוץ לקופסה על ידי האנשים הלקויים עצמם".