אמנות במיעוט

ככל שהולכים ומתרחקים ממרכז הארץ, כך הולכות ופוחתות האפשרויות לצרוך אמנות עכשווית, ועל אחת כמה וכמה כאשר מדובר ביישובים במגזר הערבי. ערביי ישראל מהווים כ־20% מתושבי המדינה, אבל רק 3% מתקציב משרד התרבות מועברים אליהם - כך על פי דו"ח שהוכן עבור המשרד ושמסקנותיו פורסמו אתמול. באף יישוב ערבי בארץ אין סינמטק, בית ספר לאמנויות או מוזיאון.

במקום שבו המדינה לא מתקצבת אין מנוס מכניסה של גופים פרטיים אל הוואקום שמותיר הממסד. אבל גם גופים אלו מוצאים את עצמם בסבך הסכסוך התקציבי: מצד אחד המדינה מזניחה, מצד שני עשירי העולם הערבי שאינם ששים להשקיע את כספם בשטחי מדינת ישראל.

למרות הכל, רק החודש נולדו שתי יוזמות פרטיות של אנשים וגופים שחשוב להם - למרות הקשיים - להביא אמנות עכשווית גם לתושבי המגזר הערבי: בשבוע שעבר נפתח "החלל האלטרנטיבי" בטירה, וביום רביעי הקרוב, 17 ביוני, יושקAMOCA , המוזיאון לאמנות עכשווית בסח'נין. רוב מימון המוזיאון מגיע מגופים אירופיים, כמו מכון גתה ושגרירות צרפת.

"כל התחום של אמנות עכשווית באזור לב הגליל הוא מוזנח", אומר האמן והאוצר בלו סימיון פיינרו, שעם אביטל בר־ישי הקים את המוזיאון, "גם היהודים וגם הערבים שחיים באזור נחשפים מעט מאוד למה שקורה בתחום האמנות בארץ ובעולם".

פיינרו ובר־ישי גם יזמו וארגנו את הביאנלה הים־תיכונית בסח'נין לפני כשנתיים עם עיריית סח'נין. "לביאנלה הגיע קהל רב, אלפי אנשים", מספר פיינרו, "וזה מה שגרם לנו להבין שיש במקום חוסר שצריך למלא. החלטנו להקים מוסד מוזיאלי שהמטרה שלו היא תרבותית וגם חברתית ואידיאולוגית - אנחנו מקווים באמצעותו להביא למפגש אחר בין יהודים וערבים".

עד החודש היתה הגלריה לאמנות באום אל־פחם כמעט יחידה בנוף חללי האמנות ביישובים ערביים. היא קיימת כבר כמעט 20 שנה, וניסיונות רבים להופכה למוזיאון נכשלו בגלל אותה בעייתיות שבגיוס הכספים.

אבו שקרה

"האפשרות לקבל מימון מהצד הערבי, למשל ממדינות כמו נסיכויות המפרץ או מאנשים בעלי ממון ברמאללה, היא בעייתית", מסבירה רות אופנהיים, מנהלת הפרויקטים בגלריה "הם לא רוצים לתמוך במוזיאון בישראל כי הוא יצטרך להיות מוכר על ידי המדינה והם לא ירצו את השם שלהם בזה. מנגד, יש בעיה עם מימון מהצד הישראלי - כי יש חשש שהמוזיאון ינציח את התרבות הערבית ואת הנכבה".

בין פלצנות למקומיות

החשיבות של החללים האלה היא בין השאר בקשר שלהם עם הקהילה. "כשפתחנו את הגלריה היתה אדישות מצד התושבים", אומר סעיד אבו שקרה, שהקים את הגלריה באום אל־פחם ב־1996. "היום יש התעניינות רבה, אבל מצד שני יש גם ביקורת. אחד הדברים הכי מאתגרים הוא לשמור על האיזון שבין החיבור לקהילה המקומית, שהיא ברובה דתייה ובמעמד סוציו־אקונומי נמוך, לאמנות העכשווית הגבוהה. לטובת זה אנחנו מקיימים פעילויות שונות, כמו סדנאות קרמיקה לנשים. אותן הנשים, שבעבר נתפסו ככאלה שתפקידן הוא רק ללדת, חוזרות הביתה עם מוצרים שהן יכולות למכור. זו העצמה נשית וגם העצמה כלכלית".

גם "החלל האלטרנטיבי" החדש בטירה שם דגש על הקשר עם התושבים. "המטרה היא להביא את האמנות אל תוך המרחב הציבורי ולהציג מדי כמה חודשים תערוכה שתתפרס על פני מקומות שונים בעיר", אומר נאיל קאדרי, אמן ותושב המקום שאחראי למיזם, "התערוכה הראשונה 'ניחוח היסמין' מוצגת בגלריה, באחד ממוסדותיה הציבוריים של העיר, בבית הארחה בעיר וגם ברחובות העיר הראשיים עצמם, שבהם יוצגו העבודות בדמות שלטי חוצות לצד עבודות של ילדים תושבי העיר".

קאדרי הגה את הפרויקט במסגרת מסלול "אמנות בקהילה" של שנקר בהנחיית עדי יקותיאלי, בשיתוף קרן רוטשילד קיסריה. "אני מאמין שגם לילדים שלי מגיע לראות אמנות סביבם", אומר קאדרי, "זוהי אמנות עכשווית שמאפשרת לכולם לבעוט ולדבר, לתת את האמירה שלהם. זו אמנות שתיצור שותפות בין אמנים יהודים וערבים שיש להם רצון להביא לשינוי".

ציורי קיר של ילדים בטירה

אמן סורי בישראל

המוזיאון החדש בסח'נין מקווה לתת במה לאמנים המקומיים מהגליל, אבל גם להוות במה בינלאומית לכל דבר. "המטרה היא להציג אמנות עכשווית מהמזרח התיכון כולו", אומר פיינרו, "בתערוכה הראשונה מציגים אמנים ישראלים יהודים וערבים לצד אמנים מאלג'יריה, מרוקו, איראן וסוריה, ואולי זו הפעם הראשונה שבה אמן עכשווי סורי מציג בישראל".

המוזיאון ימשוך קהל יהודי?

"לצערי עדיין קיים פחד להיכנס ליישוב ערבי. אלה דעות קדומות שאנחנו רוצים לשנות באמצעות האמנות".