ילדה רעה בת 72
מאז ומעולם היתה מעצבת האופנה בטסי ג'ונסון אאוטסיידרית מקורית ולא מתפשרת. היא הצליחה להפתיע גם בשבוע שעבר, כשזכתה בפרס ג'פרי בין המכובד והצטרפה לשמות מעונבים כמו קלווין קליין ואיב סן לורן
לסיום של תצוגות אופנה יש ריטואל קבוע: המעצב יוצא לסיבוב ראווה או מציץ החוצה וקד קידה מלאת מבוכה. אבל כשהמעצבת בטסי ג'ונסון עולה לבמה, כל במה, אין גינונים ואין בושה. גם בשבוע שעבר, כשעלתה לבמת טקס פרסי מועצת מעצבי האופנה של אמריקה המכובד, לא ויתרה על ההופעה הפרטית שלה. כשפניה מאופרות בכבדות ("אני יכולה לשים מייק־אפ כל היום. זה מרגיע אותי", אמרה בעבר) כיבדה ג'ונסון את הקהל המשולהב בתרגיל הגלגלון הנצחי שלה ולבסוף קינחה גם בשפגאט. רק העובדה שנאלצה לבקש עזרה כדי להתרומם מהרצפה הזכירה לכולם שבעצם מדובר באשה בת 72.
חיבוק מהממסד
באוברול פסים, מגפוני עור לבנים, תספורת פרועה ומסמורטטת קלות (שלדבריה נדרשות 12 שעות עבודה כדי לתחזק אותה) וכשמאחוריה 50 שנות פעילות בתעשיית האופנה, הוזמנה ג'ונסון לבימת הטקס כדי לקבל פרס מפעל חיים על שם ג'פרי בין. בהתחשב ברשימת מקבלי הפרס בעבר — קלווין קליין, איב סן לורן, קרל לגרפלד ואחרים, מהווה הזכייה עבור ג'ונסון חיבוק משמעותי מממסד האופנה. מדובר בבחירה מפתיעה עבור מי שנתפסה לאורך השנים כאאוטסיידרית, מעצבת שאינה משתייכת לאף אחת מקליקות הסטייל הסגורות ודבקה בסגנון מובחן שמתעלם מטרנדים ומגמות.
לונדון קוראת לה
הגלגלונים הפרועים של ג'ונסון הם שיקוף מדויק של המותג הנושא את שמה ושל המעצבת שמאחוריו. היא נולדה בקונטיקט למשפחה כל־אמריקאית, ומעידה כי במשך שנים חלומה הגדול היה בכלל להיות רקדנית.
ב־1964 החל הרומן של ג'ונסון עם עולם האופנה, כשזכתה להיות עורכת אורחת במגזין האופנה והספרות הפופולרי "מדמוזל" (תפקיד שמילאו בעבר סילביה פלאת' וג'ואן דידיון) ובעקבות זאת עברה לניו יורק.
אנדי וורהול מעריץ
במהלך נסיעה ללונדון בשנות השישים התהפך עולמה. היא חזתה שם במהפכה תרבותית שאופיינה ברוח שחרור ומתירנות, וסונוורה מהבוטיקים של אופנת ה"מוד" המרדנית. זמן קצר לאחר שובה לארה"ב פתח היזם הבריטי פול יאנג במנהטן את בוטיק פרפנליה, שבאמצעותו ניסה להביא את רוחה של סווינגינג לונדון לתפוח הגדול. הוא פנה לעורכי "מדמוזל" בניסיון לאתר מעצבים צעירים עבור החנות. אדי לוק (Locke), שהיתה עורכת האופנה במגזין, ראתה את הפוטנציאל והמליצה ליאנג על ג'ונסון. הזיווג החדש נסק ושמה של ג'ונסון התגלגל על לשונות היפים והנכונים. במהרה היא הפכה לחלק מקליקת הלקוחות המפורסמים של פרפנליה — אנדי וורהול, טוויגי, רוברט ראושנברג, ג'ון לנון ועוד.
מסיבות כל הלילה
בסוף שנות השישים פרשה ג'ונסון מהבוטיק ופתחה עם שותפה את החנות בטסי בנקי ניני, שבה מכרה גם את עיצוביה שלה. היא הביאה טוויסט רומנטי וסכריני למראה הפאנק בצבעי ממתקים ומחירים נגישים. ואז פגשה את שנטל בקון, דוגמנית לשעבר, והקליק נוצר מיד. ב־1978 הקימו השתיים את המותג בטסי ג'ונסון, וזה זכה להצלחה מיד. התצוגות היו מסיבות והדוגמניות היו חברות מסצנת המועדונים. "היינו מבלות ב־Mudd Club כל לילה, ואז הולכות לעבודה, חוזרות הביתה, תופסות 'נמנום דיסקו' ושוב יוצאות", סיפרה בקון ל־style.com. בעשורים הבאים התרחב המותג, מנה 63 חנויות ברחבי העולם ונמכר בבתי הכלבו הגדולים. בתחילת המילניום נסקו המכירות ל־150 מילון דולר, ונראה כי הדרך האינדיבידואליסטית השתלמה. ואולם, עם פרוץ המשבר הכלכלי העולמי שקעה איתו החברה. תחת עול החובות הכריז המותג על פשיטת רגל וסגר את כל החנויות, אך בטסי הפרועה לא נכנעה והשתתפה בתוכנית ריאליטי הנושאת את שמה. אמנם סדרת הטלוויזיה עשתה מטעמים מה"מעצבת בתחתית" ומהיחסים עם בתה, אבל החזירה אותה לתודעה. גם בזכות סטיב מאדן, שקנה את החברה והשאיר את בטסי לכהן כמנהלת הקריאייטיבית, התאושש המותג לכדי שיאים חדשים של הצלחה.
לא נכנעת לטרנדים
בכתבה שהוקדשה לג'ונסון ב"וושינגטון פוסט" אמרה קים הסטרייטר (Hastreiter), מייסדת שותפה במגזין "Paper", כי "תעשיית האופנה לא כל כך נחמדה לאנשים כמו בטסי", כשהיא מכוונת לדבקות בדרכה ולהתעלמות מטרנדים. ואכן לאורך השנים ניכר היה כי תעשיית האופנה כמעט מבטלת את העשייה של ג'ונסון ומתייחסת אליה כיצירה עטופה בגימיקים והומור. עם זאת, ג'ונסון, אישה נחושה, המשיכה להתעקש על גישת הפיטר פן ועל סגנון הילדה המתוקה־רעה בשילוב בין פאנק ואדג' מלא שמחת חיים ובשימוש בעודף בפייטים והרבה גוונים ורודים. "היא עדות לקיומו של אינדיבידואליזם", אמרה ל"דיילי ביסט" פטרישיה מירס, סגנית מנהלת מוזיאון FIT בניו יורק, "וזה הדבר האדיר ביותר שאפשר לומר על בטסי".
