מריר זה הטעים החדש

היא מרה, חזקה, ונחשבת מאתגרת גם בקרב חובבי בירה מנוסים. ובכל זאת, ה־IPA (India Pale Ale) הופכת לבירה המועדפת על גיקים של בירה, והיא כיום הקטגוריה הצומחת והגדולה ביותר במבשלות הבוטיק בארצות הברית ובאירופה. גם בארץ מתחילים לגלות את סוד הקסם המריר. אם עד לפני כשלוש שנים רק מבשלות ישראליות אחדות הציעו את הסגנון, כיום צמח המבחר לקרוב ל־20 מותגים.

סיפורה של ה־IPA מתחיל במאה ה־18, כשמבשל בירה לונדוני חיפש דרך לשמר בירה כדי לשלוח אותה לחיילים בהודו. תוספת של כשות ואחוז אלכוהול גבוה הפכו אותה לבירה שיכולה לשרוד מסעות מעבר לאוקיינוס, אבל לא שכנעו את הבריטים להעדיף אותה על פני איילים אחרים.

דווקא מהפכת מבשלות הבוטיק האמריקאית של שנות השמונים היא שהעלתה את ה־IPA על המפה, וכיום אין חובב בירה אמריקאי שאינו מתמצא במבחר העצום שמציעות מבשלות הקראפט בז'אנר. נתוני נילסן מראים כי מכירות ה־IPA במבשלות הבוטיק האמריקאיות זינקו מ־9.1% מכלל הבירות בקטגוריה ב־2011 ל־12.1% ב־2013, והמספרים ממשיכים לעלות.

היצע ה־IPA המקומי, כאמור, רחב מאי פעם, ומספק בחירה בין בירות כבדות וחזקות עם 8% אלכוהול לבירות בהירות וקלות יותר שמתאימות לאקלים הישראלי. המשותף לכולן הוא ניחוחות מסחררים של פירות הדר ופירות טרופיים, מרירות כשותית חזקה, עושר טעמים ואחוז אלכוהול גבוה.

צילום: עמית שעל

בשעת צהריים לוהטת, בפאב תל־אביבי, קבוצה של חובבי בירה התכנסה כדי לסקור את תוצרת ה־IPA הישראלית. לפניכם שש שאהבנו במיוחד.

הקלאסית: Doc's Green Leaf Part -

מבשלת דנסינג קאמל

IPA כהלכתה. לא מפתיע בהתחשב בכך שבעלי המבשלה אמריקאים. נוצרה כבירה עונתית לזכרו של ד"ר דון מוריס - ממקימי המבשלה, ונכנסת עכשיו לרפרטואר הסדיר שלה. בירה נפלאה שמעניקה בנדיבות את כל מה שיש לז'אנר להציע: מרירות כשותית, שפע של ניחוחות הדרים, עושר טעמים מסחרר וגוף עשיר ונעים. פשוט תענוג.

פרטים: 6.8% אלכוהול, בחנויות מתמחות ובפאב המבשלה בתל אביב. כ־16 שקל.

הקיצית: פולאר

מבשלת הדובים

לא מפתיע שהמבשלה שנושאת את דגל ה־IPA ומייצרת לא פחות מ־11 סוגים בז'אנר מצליחה לספק את הסחורה. פולאר, אחת ה־IPA היותר קלילות בקולקציה של הדובים, היא גם כזאת שתתאים לשתייה בקיץ. היא חזקה אבל קלה לשתייה, מסחררת בניחוח הדרים ומשאירה אפטר טייסט נהדר. המרירות נוכחת אבל לא מפציצה. רואים שמאחוריה יש אנשים שאוהבים כשות ולא חסכו בה.

פרטים: 6% אלכוהול, בחנויות מתמחות ובברים. 17–14 שקל.

הבשרית: הינדי

מבשלת מלכה

הגוף, עושר הטעמים, המרירות הכשותית: זו בירת IPA קלאסית, מקצועית אבל לרגע לא משעממת. יש לה גוף מלא וטעם קצת קרמלי, שיהפוך אותה לשידוך מושלם לבשרים מעושנים.

פרטים: 6.2% אלכוהול, בחנויות מתמחות וגם בבתי קפה ובפאבים, שברבים מהם היא נמזגת מהחבית. כ־17 שקל.

הנקייה: אלכסנדר גרין

מבשלת אלכסנדר

כבר מהלגימה הראשונה ברור שמדובר בעבודה של אחת המבשלות הכי מקצועיות בארץ: הבירה חדה, קריספית, פירותית ומרירה מאוד. יותר מזכירה לאגר מאשר IPA, אבל לאגר חזקה ומרירה. בירה מעולה ונקייה מאוד, אולי קצת נקייה מדי. אין כאן הרבה נשמה, אלא בעיקר עבודת בישול למופת.

פרטים: 6% אלכוהול, נמכרת בחנויות המתמחות ובמרכולים, במסעדות ובפאבים. כ־16 שקל.

מלאת הנשמה: ההודית המכוערת

מבשלת רונן שריגים

אחת מבירות ה־IPA הראשונות בארץ. הריח המתוק קצת מלחיץ, מעלה את החשש שנקבל כאן מהדורה מקומית של בירה בלגית. אבל בפה מצפה הפתעה: בירה פירותית אך יבשה מאוד, מלאה בטעמי כשות, קלה ועם זאת עשירה בטעם, מרירות בועטת והרבה נשמה. זוהי בירת אקסטרים שאינה מתנצלת, ומי שאוהב IPA ייהנה ממנה מאוד.

פרטים: 6.5% אלכוהול, בחנויות המתמחות ובמרכז המבקרים של המבשלה. 17–14 שקל.

מגוון בירות IPA מקומיות צילום: עמית שעל

הפירותית: Pressure Drop

מבשלת השכן

כבר מהרגע שתקרבו את הכוס לאף תבינו שמדובר ב־IPA. פסיפלורה, ליצ'י והמון פרי הדר מסתחררים ומבטיחים שמישהו עשה כאן עבודה טובה. המרירות הכשותית מורגשת היטב והטעם העשיר חושף את העובדה שלא חסכו והשתמשו כאן בארבעה סוגי כשות. הגוף של הבירה קל, ולכן למרות המורכבות והעושר זוהי בירה מושלמת גם לאקלים הישראלי, ואפילו לים. הביקורת היחידה שלנו היא דווקא על התווית הלא מוצלחת במיוחד, המשקפת בעיקר את הצד הכיפי של הבירה ולא את המורכבות שלה.

פרטים: 6% אלכוהול, נמכרת בחנויות המתמחות. 18–17 שקל.

עוד IPA ישראליות שכדאי לטעום:

שש בש, ביר באזאר

ניחוחות טובים וגוף קל יחסית. מרירות לא גבוהה, מאוד נגישה, תתאים למתחילים בז'אנר ולמזג אויר חם.

6.5% אלכוהול, 16-13.5 שקל.

Ace IPA, קלרה

IPA קלה ומחליקה בגרון, עם מרירות מתונה יחסית וגוף קל.

6% אלכוהול, 16-15 שקל.

IPA וזה... הרצל

בירה טעימה מאוד עם מרירות נהדרת ועושר טעמי פירות טרופיים והדרים אבל גוף קצת חלש.

7% אלכוהול, 16-15 שקל.

לילה, בירצינות

וריאציה כהה (בלאק אי פי איי) שמזכירה בירות פורטר, גם בניחוחות העץ והקרמל וגם בצבע הכמעט שחור. גוף קל יחסית. אפטר טייסט נעים וקריצה בעיקר לחובבי תת הז'אנר השחור.

5% אחוז אלכוהול, כ-16 שקל.  

אמרילו, שפירא

צבע יפה ואקסטרה פירותיות. מרירות טובה וגוף נעים, זו בירה שמנסה לרצות אותנו ועשויה במקצועיות, ואפשר לקוות שבמהדורות הבאות תרשה לעצמה גם קצת לעצבן.

6.5% אלכוהול, 16-14 שקל.

גולדה IPA – גולדה

הניחוחות מזכירים בירה בלגית עם מתיקות כמעט סירופית, אבל בפה מחליפה את המתיקות מרירות טובה וטעמים קלויים. הגוף קצת קל מדי, והצד החיובי הוא שאפשר לגמוע ממנה בכמויות בקלות למרות אחוז האלכוהול הגבוה שכמעט ואינו מורגש.

7.2% אלכוהול, 16-14 שקל.

הופלה, הגליל

משהו בין בירה בלגית ל-IPA. האלכוהול הגבוה כמעט לא מורגש, הגוף עשיר, הטעם מתקתק והמרירות מתונה. תתאים למי שרוצה לנסות IPA אבל הלב שלו בבלגיה.

7% אלכוהול, כ-16 שקל.

מארז מושלם למי שרוצה להבין את הקטע

כבר אמרנו שהדובים היא מבשלה של משוגעים לדבר, וככזאת הם הוציאו עתה מארז המיועד לביר גיקס אמיתיים. המארז כולל ארבעה סוגי בירה ובנוי כסוג של משחק הרכבה: שלוש הבירות הראשונות עשויות כל אחת מסוג כשות אחד (קולומבוס האמריקאית, פסיפיק ג'ם הניו זילנדית והלרטאו מילפוהה הגרמנית) והשלישית היא שילוב של כל השלוש. הטעימה של הבירות הללו מאפשרת להבין את עושר הטעמים שמעניקים סוגי הכשות השונים ואת השוני העצום ביניהן, ולהבין לעומק איך בעצם בנויה בירת IPA. שימו לב במיוחד למספר 2, הפסיפיק ג'ם. בעוד שתי הבירות הסינגל הופ האחרות נטעמו כחלק ממכלול והתקשו לעמוד בזכות עצמן, הפסיפיק ג'ם היתה אחת הבירות הסקסיות והמרשימות ביותר שטעמנו. למרבה השמחה גם הטריו, השילוב של השלוש, מוצלחת- זוהי IPA בוגרת ומהוגנת אבל החושניות של הפסיפיק ג'ם מצליחה להתבלט גם כאן, ביחד עם הלימוניות המודגשת של הקולומבוס והמכובדות הלאגרית של ההלרטאו מילפוהה, הופכת אותה ליופי של בירה.

פרטים: 150 שקל למארז בחנות ביר מרקט החדשה במתחם שרונה.