ביקורת סרט: הזדקן הילד

סרט חדש של נוח באומבך נשמע כמו סיבה טובה לצאת מהבית. הבמאי עם האפיל העצמאי, שעשה את "חיים בין השורות" המצוין ואת "פרנסס הא" הרגיש, מוציא את "כשהיינו צעירים" עם נעמי ווטס ובן סטילר בתפקידים הראשיים, והציפיות לקומדיה רומנטית טובה בשמים.

הסרט מספר על זוג בשנות ה־40 לחייו הפוגש בזוג שצעיר ממנו בכ־20 שנה ומתאהב בו. דרכם הם יכולים לעשות את כל מה שצעירים עושים - להתלבש באופנתיות נועזת, להתנהל בספונטניות ובחופשיות, להתמסטל ולהיות מגניבים באופן כללי. גיבור הסרט ג'וש (סטילר) הוא במאי דוקומנטרי מוערך, המתחבר לג'יימי (אדם דרייבר), בחור צעיר המגיע להרצאה שלו כשהוא מלווה ברעייתו (אמנדה סייפרד). בהמשך יתברר כי אותו צעיר מעריץ הוא במאי מתחיל ושאפתן בפני עצמו, הרותם את העולם לצרכיו בנונשלנטיות היפסטרית ונינוחה. תוסיפו לכך את העובדה שאשתו של ג'וש קורנליה (ווטס) היא בתו של במאי דוקומנטרי מוערך (צ'רלס גרודין) שאף מפיקה את סרטיו, ותקבלו סרט ארס־פואטי שהוא גם מניפסט דוקומנטרי. חילופי הדורות בעולם יוצרי הדוקו כפי שהם באים לידי ביטוי בסרט מציפים את השאלה אם עשייה תיעודית עיקרה הנצחת תופעות בעולם או לחלופין התבוננות על היוצר עצמו ועל חייו דרך הדברים שהוא רואה.

ווטס וסטילר חוזרים לנעורים

סצנה אחת זכורה במיוחד ממסע החזרה אל הנעורים שעושה בסרט זוג בני ה־40 שלנו: השתתפותם בטקס שתיית תה האייאווסקה המייצר הזיות ועובד חזק על רפלקס ההקאה. במקביל עמל ג׳וש, הבמאי הצעיר, על סרטו החדש שכל כולו עיוות המציאות למטרותיו ושאיבת חומרים מהאנשים שסביבו - כשכל האמצעים כשרים לטובת התוצר האמנותי.

לא מעמיק מספיק

יש משהו קצת מאוס בניסיון של הסרט להיות אותנטי. ווטס וסטילס מנסים להתנהג "כמו בסרט של נוח באומבך", וזה לא לגמרי מצליח. ווטס חיננית לפרקים, אבל סטילר נשאר סטילר - שחקן די מוגבל עם קשת דלה מדי של צבעים. השחקנים שמגלמים את גיבוריו של באומבך הם לרוב לא מוכרים, כנהוג בסרטי אינדי, והבחירה שלו הפעם בשני כוכבים הוליוודיים לתפקידים הראשיים לא מצליחה להפיח בסרט רעננות, להפך.

מצד שני דרייבר, המגלם את הצעיר האמביציוזי, מצליח לגנוב את ההצגה בכל המובנים. בסצנת הסיום, כשהוא מבסס את מעמדו כבמאי מבטיח, הוא נראה במיטבו. חבל שהסרט לא ממצה את המהלך הזה ומרדד את דמותו של דרייבר לחד־ממדיות בכך שהוא הופך אותו לנבל. "הרשע ניצח", אומר ג'וש. "הוא לא רשע", עונה לו קורנליה, "הוא צעיר" - זוהי אמירה משמעותית ומעניינת, אבל נדמה שהסרט עצמו לא מספק לה תמיכה.

רוח נעורים בדעיכה

בחירה מעניינת היא הליהוק של אדם הורוביץ מלהקת הביסטי בויז לתפקיד פלטצ'ר, החבר בן גילו של סטילר. כמו באומבך הבמאי, גם הורוביץ נמצא בשלהי שנות ה־40 לחייו, נולד וגדל בברוקלין, וגם הוא יהודי. בניגוד לג'וש וקורנליה, פלטצ'ר ורעייתו בחרו בהורות מאוחרת, ובכך עברו רשמית לעולם המבוגרים. באמצעותם באומבך נוגע קלות במורכבות של גידול ילד בשלב מתקדם של החיים. הורוביץ, שפעם היה סמל לנעורים ולקרב על זכותך לחגוג (כשם השיר המפורסם), מגלם בסרט את ההשלמה עם הגיל, ואולי אפילו קצת מגזים עם זה - בכל זאת, כולו בן 40 פלוס.

נראה שב"כשנהיה צעירים" באומבך בחר להתעמת עם שלושה נושאים המטרידים את מנוחתו: גיל, הורות מאוחרת, והדרך האותנטית לעשות סרטים. לצערי, סימני הגיל ניכרים דווקא בבימוי הסרט, ורוח הנעורים שנשבה מסרטיו הקודמים של באומבך קצת נחלשה.

רגעים שנזכור ביום שאחרי

1. דרי המינגוויי, הנינה של, מופיעה בסרט בתפקיד קטנטן

2. נעמי ווטס בשיאה כשהיא רוקדת היפ־הופ

3. הסרט מתעלם מענייני מיניות כמעט לחלוטין. סקס זה משהו שעושים כשרוצים ילדים