מפגינים גבריות

בקצת פחות מחצי שעה מצליחים הצמד גיא ויהל לדחוס שמונה שירים ולארוז לנו את זה, בחסות ארומה music, לאלבום שלישי העונה לשם "שמים בוערים". מבחינת הנורמות המקובלות לאריך־נגן, מדובר במוצר שהוא על גבול המיני־אלבום; עם זאת, היות שבמוזיקה יש גם זמן פסיכולוגי - 29 הדקות של גיא ויהל מרגישות כמו שעה. ככה זה כשרוב השירים בנויים על גיטרות חשמליות שהופצצו באפקטים מוגברים של ריוורב, דיליי והדהוד כללי באופן שגורם להצפה רגשית. אחד מהישגי החדש של גיא ויהל הוא בכך שהשניים זיהו שיותר מחצי שעה היתה עלולה להתיש.

במקביל, ארומה music שמחה להגיש לנו גם אלבום ארוך יותר, הפעם מבית היוצר של עידן עמדי. עמדי מוציא אלבום שלישי במספר, המונה עשרה שירים המתפרסים על פני 40 דקות. אצלו הכל משוחרר יותר - הגוון המזרחי של המוזיקה מתובל בנגיעה של פולק ישראלי קליל - ואין תחושת מחנק אורבני.

בהתאמה, בניגוד לדואו הגברברים שהצטלמו במרחב צחיח ומדברי כשהם לובשים בגדים שחורים ארוכים ומגפיים בפוזה מהורהרת ונוגה משהו, עמדי בחר להצטלם בצדודית מוצללת שגורמת לו להיראות כמו סוכן בשירות חשאי. הוא עוטה על עצמו חולצת טי עם פתח צווארון רחב, נינוח, לא מתייפייף. הן התדמית של גיא ויהל והן זו של עמדי לא מקריות, ומשקפות את האמירה הסגנונית של היוצרים. אם במוזיקה הרכרוכית והמתחנחנת שלהם מייצגים גיא ויהל את הגבריות התל־אביבית המטרוסקסואלית החדשה, עמדי מייצג - ודי בהצלחה - מודל זכרי ישראלי מחוספס יותר, שכולל מפוחית מייבבת וזיכרונות טעונים וכואבים משירות המילואים האחרון.

גיא ויהל. "שמים בוערים"

מעידן בוסר לעידן פרא

עמדי, שלקח מקום שני ב"כוכב נולד 8", הוא החייל הישראלי הקלאסי: לא רק שהוא בהנדסה קרבית, אלא שהוא גם פורט עלי גיטרה וכותב ושר שירים רגישים - קשוח מבחוץ ורך מבפנים, לפי הספר. באופן פרדוקסלי, מה שהיה חסר לו עד כה זה עמוד שדרה.

בשונה מצמד המפיקים שעבדו איתו בשני האלבומים הקודמים (איתמר מאירי ואיתן רז), המפיק תום כהן גרם לו להתחבר לצד פראי יותר ולנגן במפוחית כאילו הוא רץ בשדה קוצים. דווקא היכן שעמדי משקיט מנועים ומצטמצם לפסנתר יוני רכטרי - כמו בשירים "קרוב" ו"רצינו להיות" - הוא מוותר על השפיץ שלו, ומגיש ביצועים מרובעים ופושרים משל היה רשג"ד בצופים החוטא בנגינה לחבר'ה.

מנגד, "התחלה חדשה", "מכתב מהודו" ו"קול זיכרון ישן" - שהם השירים הדומיננטיים בדיסק - מוציאים את עמדי מתקופת הבוסר שלו וחושפים אמן בשל עם קול מסלסל אמין וייחודי, מגובה בגיטרות ובוזוקי של רועי צעדי. החדש של עמדי הוא מזן האלבומים שנפתחים במכה ונותנים לך תחושה שהנה, הפעם המוזיקאי קלע בול.

פחות ילדים טובים

גם גיא ויהל, כמו עמדי, פרצו לתודעה בזכות תוכנית ריאליטי (היו פיינליסטים בעונה הראשונה של "דה ווייס"). אלבומם מתחיל בנאמבר הכי ארוך בדיסק, "מרוב אושר", שמשתרע על כארבע דקות וחצי ובנוי לתלפיות - פאזל של כמה חלקים

שיחד יוצרים דינמיקה של רעש ושקט עד לשיא בסוף. גם התופים החייתיים של שי ברוך בשיר השני, "תאמין", מתפקדים כמנה עיקרית שנייה על ההתחלה. הקטע העדין שמגיע אחר כך ואמור לצנן את שעטת הפתיחה, "שמים בוערים", מארח את מארינה מקסימיליאן על פסנתר ולא מותיר חותם, אך הלהיט "בא לי לדבר" מפצה ומרים שוב.

כך, אף שחציו השני של הדיסק חלש יותר (ובייחוד קטעו החותם, גרסת כיסוי תמוהה ל"סוס עץ" של שמוליק קראוס), אנחנו עדים להתפתחות בהשוואה לאלבום הקודם של הצמד. כל זאת בזכות האריזה המוזיקלית החללית שהמפיק עופר מאירי לא השכיל לרקוח באלבומם הקודם, אבל הם כמפיקים דווקא כן. באופן זה עושים השניים צעד נוסף בדרכם אל עבר הבראה ממחלת הבסדריות, המאפיינת את תעשיית הרוק בארץ.

רגעים שנזכור ביום שאחרי

1. ב"מנסים" עמדי שר בפתאומיות פזמון בערבית. מרגש

2. מסכות הטיגריס מפלסטיק שגיא ויהל עוטים בצילומי העטיפה. דמיון חופשי טוב לרוק

3. עמדי כתב את האלבום בצימר ברמת הגולן וצירף לחוברת תצלום יפה שלו משם. ביטניק ישראלי