$
פנאי

הסרטים שאינם

שני אלבומים חדשים מהווים פסקול לסרטים שלא קיימים: מרטין גור מדפש מוד הלך בכיוון של מדע בדיוני, ואילו אנטון ניוקומב מ־BJM מגיש סרט צרפתי

בועז גולדברג 09:0607.05.15

באותו יום ממש וללא תיאום הוציאו מרטין גור, המוח היוצר שמאחורי דפש מוד, ואנטון ניוקומב, המוח הקונספטואלי שמאחורי להקת הקאלט The Brian Jonestown Massacre - אלבום חדש. ניוקומב עשה זאת ממקום מושבו הטרי יחסית שבברלין האירופית; ואילו גור, שנולד באנגליה, חולק איתנו את מרכולתו המוזיקלית דווקא מקליפורניה, אותה מדינה צפון־אמריקאית שמשית שבה נולד אנטון ניוקומב.

 

גם ל־BJM של ניוקומב וגם לדפש מוד של גור יש כת מעריצים נאמנה, רק שאצל גור מדובר בכמויות גדולות לאין שיעור (דפש מוד מכרה יותר מ־100 מיליון אלבומים, שבתוכם כתב גור עשרות להיטים מנצחים ושר סולו 28 שירים).

 

מה שכן, עבור שתי הלהקות ההצלחה לא היתה דבר מובן מאליו, וצריך לזכור שגם לדפש מוד לקח כמעט עשור עד שהעתידנות המשונה שלהם תפסה בגדול.

 

כך או אחרת, אף שניוקומב וגור יצרו במשך שנים בעולמות מקבילים ואפילו מנוגדים - יש לאלבומים החדשים שלהם מכנה משותף: כל אחד מהם הוא פסקול לסרט שלא קיים, כזה שהמאזינים מתבקשים לדמיין.

 

פסקול לסרט צרפתי

 

"Musique de Film Imaginé" הוא אלבום האולפן ה־14 במספר של ה־BJM, והוא נחווה כפסקול לסרט צרפתי כלשהו, שאמור להתרחש בסיקסטיז או בתחילת הסבנטיז. בהתאם, המוזיקה באלבום עטופה ערפל מיסטי וקסום של מלודיות קליטות, אטיות, מהורהרות ומדבקות, שבהחלט מתאימות לבימאים כמו ז'אן־לוק גודאר ופרנסואה טריפו.

 

אנטון ניוקומב אנטון ניוקומב צילום: איי אף פי

 

זה אלבום מלא בכלי מיתר, כלי נשיפה, קסילופונים, אורגנים עתיקים ועוד. יש בו רק שני שירים "אמיתיים", ובהם הבחירות של ניוקומב מקוריות, מפתיעות ומגניבות בערך כמו הבחירות האמנותיות שטרנטינו נהג לעשות בימיו הטובים, פלוס אווירה סרז' גיינסבורגית כבונוס: בשיר "Le Sacre du Printemps" מארח ניוקומב את שחקנית סרטי האימה האיטלקייה אסיה ארג'נטו, בתו של במאי האימה הקיצוני ופורץ הדרך דריו ארג'נטו; ואילו לשיר "Philadelphie Story" הוא מזמין את הזמרת־שחקנית הבי־סקסואלית הצרפתייה Soko.

 

כיף להיווכח שגם כשהם לא עושים רוקנ'רול, ניוקומב וה־BJM שלו נותרים נאמנים לרטרו הפוסט־מודרני שהם אוהבים לעשות. זו מוזיקה של אווירה אטית ואנלוגית, מעין מחווה טוטאלית לתקופה שחלפה ולא תחזור - אלא רק כאוטונומיה אנלוגית בעולם דיגיטלי.

 

חגיגת אלקטרו אפל

 

ובעוד ניוקומב חוזר לעבר ומשחק איתו, ב־"MG" גור מנסה לקפוץ לעתיד ולהבין מה קורה שם. לדבריו, מקור ההשראה שלו ב־16 הרצועות האינסטרומנטליות שבאלבום הסולו השני שלו הוא סרטי מדע בדיוני.

 

די בלהביט בגור מדבר על האלבום באולפן הפרטי שלו, לבוש טי־שירט שעליה כתוב בפונט רובוטי "2029", ומסביבו מאות ואולי אלפי לחצנים וכפתורים של מיקסרים ומגברים - כדי להישאב ל"עתיד" הזה שהוא כה מקובע עליו.

 

האלבום עצמו הוא חגיגת אלקטרו אפל שעשוי מלופים אלקטרוניים מקוטעים, צורות של צלילים מרובעים ועיגולים מחושמלים - והכל בסאונד היי־פיי זך וחד, מהיר במקצת בשביל להיות הפסקול של "בלייד ראנר". דוגמה מעולה לאמנות הנוכחית של גור היא הקטע "Hum", שנשמע כמו האח החצוף והאנרגטי של ז'אן מישל ז'אר, או אפילו אולי - האח המודרני של ניוקומב הפוסט־מודרני.

 

רגעים שנזכור ביום שאחרי

 

1. גור מפציץ עם "Brink" ו־"Creeper", דארק־טכנו שהוא תאווה לאוזניים

2. ניוקומב מסיים את האלבום עם "Au Sommet", אחד הקטעים המרגשים שלו בכל הזמנים

3. "Europa Hymn" של גור הוא שיר הלל לזרם האייטיז הגרמני, שהתגבש גם בזכות דפש מוד

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x