"קהילה סביב האמנות"

"הרעיון היה ליצור דמוקרטיזציה של האמנות", מספרת איילת אלשטיין, ממקימות הרשת החברתית החדשה טונדו (tondo.is) שמוקדשת לעולם האמנות. אלשטיין היא ישראלית לשעבר שחיה זה 14 שנה בלונדון ובשבע השנים האחרונות עוסקת באמנות מהזווית של הפקת תערוכות וגיוס כספים. "הכוונה בטונדו היא שזו תהיה פלטפורמה שתאפשר גם נגישות למידע על אמנות וגם גישה לפיגורות בעולם האמנות שאין דרך אחרת ליצור איתן קשר", היא מבהירה.

היזמים, מימין: איילת אלשטיין, סול אינגרם וסוניה בקרמן. “לכל קול יש אפשרות לבטא את עצמו"

בליל של קולות

מאחורי המדיה הסוציאלית, שעלתה לאוויר בדצמבר האחרון, עומדים שניים נוספים לצד אלשטיין: סול אינגרם, לשעבר מנהל מחלקת האמנות העכשווית בבית המכירות הפומביות סותביס, וסוניה בקרמן, גם היא בכירה לשעבר בבית המכירות, שהקימה בו מחלקה שהוקדשה לאמנות מרוסיה. "תוך כדי עבודתם בסותביס הם הבינו שיש פער גדול בין עולם האמנות המוחשי לזה הווירטואלי", מסבירה אלשטיין. "כשמוזיאון מעלה תמונה לאינסטגרם הוא בעצם עושה סוג של ברודקסטינג - שידור של מה שמתרחש שם. אבל זה לא מביא לידי ביטוי את הדינמיקה, ולא מזמן שיח סביב מה שקורה במוזיאון - ועולם האמנות צמא לשיח הזה".

משיטוט ראשוני בטונדו אפשר לראות שהרשת עדיין בחיתוליה. רוב הפוסטים הם כאלה שמעלה הצוות, והדיונים עדיין מעטים. עם זאת אפשר לזהות כמה שמות בולטים בשדה האמנות העולמי שכבר פעילים בה, כמו גלריית Whitechapel הלונדונית ויריד האמנות הבינלאומי Frieze. מוסד האמנות הישראלי הראשון שהצטרף לאחרונה הוא מוזיאון פתח תקווה. אבל אתה לא חייב להיות מוסד אמנותי כדי להצטרף. אתה יכול להיות אמן, אוצר, מבקר אמנות, סוחר, או רק חובב אמנות שמתעניין במה שקורה בעולם השופע הזה. "זה בליל של קולות", אומרת אלשטיין, "וזה לא משנה אם אתה מומחה או הדיוט. לכל קול יש במה שווה ואפשרות לבטא את עצמו, וגם להיות מדורג באופן דמוקרטי באמצעות פיצ'ר שנקרא vote (להצביע) - מעין מקבילה ללייק המוכר לנו מהפייסבוק. עולם האמנות הוא סופר־היררכי”, היא מדגישה, “ומה שיפה ברשת חברתית הוא שאין בה היררכיות. אנחנו מנסים לנצל את העובדה הזאת וליצור קהילה שמתרכזת סביב האמנות”.

גלריית Whitechapel בלונדון הצטרפה כבר לטונדו. ואתם?

פרסונה אמנותית ברשת

הנושאים בפוסטים מגוונים. בין הפופולריים שבהם אפשר למצוא פוסט על זהותו של אמן הרחוב הבריטי בנקסי ותהייה איך לנסח הודעות לעיתונות שעוסקות במכירת יצירות.

מובן למה זה חיוני לאמנים. אבל בעל גלריה מצליחה באמת צריך את זה?

"לא מקובל לפנות למישהו דרך רשת חברתית ולבקש שיראה את העבודות שלך, אבל זה יכול לעבוד הפוך: אם אמן ישראלי, שגלריה בלונדון לא מכירה את עבודותיו, יעלה פוסט שיעורר הדים, יש מצב שהגלריה היא זו שתביע בו עניין. לכל המוזיאונים יש היום אחראי מדיה חברתית שמטרתו לזהות טרנדים ואמנים מעניינים מרחבי העולם".

מה יעלה בגורלו של מי שיפרסם פוסט שלא קשור באמנות?

"אני חושבת שמי שטורח וכותב פוסט - יעשה את זה סביב הקשר אמנותי. אם חשבון הלינקדאין של אדם הוא הפרסונה המקצועית שלו, וחשבון הפייסבוק הוא הפרסונה האישית, המטרה שלנו היא שחשבון הטונדו יהיה הפרסונה האמנותית".