פסקול מרפא

יורם חזן (44) ועמי רייס (38), חברי להקת כנסיית השכל, כמעט לא ביקרו בתיאטרון בחייהם, אבל כשפנו אליהם לכתוב את המוזיקה להצגה "חולה אהבה בשיכון ג'", הם מיד התחברו לצער ולשיברון הלב במחזה. "האמת שתיאטרון קשה לי", מודה חזן, "לראות שחקן מדבר מולי, שצריך לשכנע אותי שהוא מתכוון למה שהוא אומר - זה נראה לי כמעט בלתי אפשרי, אבל כשזה טוב זה הכי חזק שיש".

ביום שישי האחרון עלתה בתיאטרון הקאמרי הגרסה הבימתית לסרטו עטור הפרסים של שבי גביזון מ־1995, בבימוי עדנה מזי"א ובכיכובו של שלום מיכאלשווילי. על המוזיקה, כאמור, אמונים רייס וחזן, שעליהם מעידה מזי"א ש"יש בהם קומבינציה של עומק רגשי בלתי מצוי ותחכום בטעם טוב".

הלחנה מתוך הזדהות

ההצגה מבוססת על סיפורו של ויקטור, תושב שיכון אפרורי בפריפריה, שמתאהב באובססיביות במיכאלה, ומשדר לה מסרים באמצעות תחנת הכבלים הפיראטית שבבעלותו. בכך הוא הופך את כל הדיירים בשיכון לשותפים מלאים להתאהבותו.

"נורא קל להזדהות עם ויקטור. גם לי היה בעבר שיברון לב ואני זוכר בבירור את חוסר האונים והעצב הגדולים", אומר רייס, "יורם ואני משתדלים תמיד לכתוב מוזיקה שתרגש, וההזדהות עם ויקטור תרמה לזה מאוד". "באיזשהו אופן פסקול ההצגה נועד לשמש מרפא לוויקטור", מוסיף חזן, "כתבנו את המוזיקה דרך הדמות הטרגית הזאת".

השניים הכירו את הסרט אבל צפו בו מחדש רק אחרי שהתחילו כבר לעבוד על המוזיקה להצגה - גם כדי לא להיות מושפעים מהמוזיקה שהלחין לסרט אהוד בנאי. "צלצלתי לאהוד והוא מאוד שמח שאנחנו עושים את זה", אומר רייס, "בסוף זה יצא אחר לגמרי".

מימין: עמי רייס ויורם חזן. קיבלו את ברכתו של אהוד בנאי, שכתב את פסקול הסרט צילום: אוראל כהן

כיבוש טריטוריה חדשה

על אף הקריירה המוזיקלית הענפה של השניים, זו עבודתם הראשונה יחד מחוץ ללהקה, והם נרגשים מהכניסה לטריטוריה התיאטרונית, שלוותה בלא מעט חששות. "זה להיכנס למקום שאנחנו לא מכירים ולהתחיל ישר עם עדנה מזי"א ושבי גביזון והקאמרי - השילוש הקדוש", אומר רייס, "כשפנו אלינו התקשרתי להתייעץ עם אבי בללי, שהוא מוזיקאי וחבר טוב, והוא צחק: 'מה, על ההתחלה עדנה מזי"א בקאמרי?'". "זה לא שהתחלנו באיזה מופע פרינג'", מוסיף חזן, "זה מאוד מלחיץ, אבל אחרי הפגישה הראשונה כבר רצנו לכתוב את זה".

ובדיעבד, אתם אוהבים את העבודה בתיאטרון?

"תמיד רציתי לכתוב לתיאטרון, ופשוט לא פנו אלינו עד עכשיו. מאוד קשה לי לכתוב טקסטים, ובדרך כלל בלהקה רן אלמליח כותב ואני מצרף לחנים, ובמוזיקה לתיאטרון הטקסט כבר כתוב - כך שזה מאוד מתאים לי".

רייס: "ובכל זאת כתבת טקסט".

חזן: "האמת שזה היה בעקבות פרט בהצגה שמאוד הסעיר אותי. לאמא של הגיבור קוראים שולי'קה, וזה גם שמה של אמא שלי. שולי'קה מתה בהצגה וגם אמא שלי מתה בראש השנה האחרון. כשעדנה ביקשה לכתוב קינה על שולי'קה מצאתי את עצמי יושב וכותב קינה במרוקאית, על אמא שלי".

במקביל לעבודה על ההצגה התחילו השניים בחזרות לקונצרט הרוק של כנסיית השכל, "אוטוביוגרפיה", שיעלה בגני התערוכה ב־20 ביוני.

במה זה שונה מהמוזיקה שאתם רגילים לכתוב?

חזן: "לשבי היה חשוב שהמוזיקה תהיה עצובה ועם עוּד ואקורדיון. אם היתה לנו יד חופשית אז יכול להיות שזה היה נשמע קצת אחרת, אבל היה פה דיאלוג. ההצגה קורעת מצחוק, ומצד שני הסיפור עצוב. הבאנו את ההתנגשות הזאת בחשבון ועשינו מוזיקה מאוד מאופקת ורגשנית".

רייס: "למיטב ידיעתי לרוב כותבים מוזיקה לתיאטרון לפי סצנות. אצלנו זה עבד אחרת - כתבנו מוזיקה כמו לאלבום, ורק אחרי זה התחלנו לפרק והתאמנו כל קטע מוזיקלי לסצנה".

חזן: לאם הגיבור קוראים שולי'קה וזה שמה של אמא שלי. שולי'קה מתה בהצגה ואמא שלי מתה בראש השנה. כשעדנה ביקשה לכתוב על שולי'קה מצאתי את עצמי כותב קינה על אמא שלי"