מנהלת קפה תמר המיתולוגי: "עכשיו יהיה לי זמן לנינים"

יום שישי, עשר בבוקר בקפה תמר, והבעלים והמנהלת המיתולוגית של המקום, שרה שטרן, שוטפת כלים. "שרה, תצאי משם כבר, כמה זמן את שם?", נוזפת בה עובדת הדלפק. "אנחנו לא מצליחים להוציא אותה", היא מסבירה לי. יומיים לאחר שבאתר "כלכליסט" נחשפה סגירתו הצפויה של בית הקפה ביוני הקרוב, אחרי 74 שנות פעילות, לשטרן אין מצב רוח לדבר עם אף אחד. לקוחות קבועים שמנסים לדבר איתה על הסגירה נענים בזעף. למודי קרבות, הם יודעים שלא כדאי להרגיז אותה ומחרישים.

הקפה מרופט וביתי. על התקרה בתי מנורה הנראים כשרידי פגזים, את הבר מעטרים עשרות סטיקרים מתקופת רבין, ואילו את הקיר מאחורי הקופה מציפים איורים וקריקטורות של יושבי המקום. התפריט נותר על כנו במשך שנים: רוגלע יבשושיים, בורקס או טוסט גבינה עם ביצה קשה. "אנחנו לא יכולים לדמיין לעצמנו בכלל מצב שבו אין קפה תמר", אומרת לי נכדתה של שרה, חברת הכנסת הטרייה מטעם המחנה הציוני איילת נחמיאס־ורבין. "יואב (נחמיאס, אחיה של איילת — ג"ו) ואני לא מכירים מציאות כזו". הרעיון לסגור, היא מספרת, מרחף באוויר כבר הרבה זמן.

"סבתא חגגה לא מזמן יום הולדת 90 וכבר קשה לה. היא דיברה על סגירה, אבל לא היתה מסוגלת, ובסוף צריך היה לקבל החלטה. כשהבנו שאף אחד מאיתנו לא ימשיך את זה, הבנו גם שאין ברירה". "התייעצתי עם הבנות והנכדים וזה מה שהוחלט", נאנחת שטרן, "אבל זה קשה מאוד. אולי עכשיו יהיה לי יותר זמן להיות עם הנינים".

שטרן בקפה תמר. אלון פנקס: "היא לא איזו אמא תרזה שמגישה בורקס" צילום: עמית שעל

קפה תמר נפתח בשינקין 57 בשנת 1941 בידי קרובי משפחה של שטרן ועבר לניהולם של שרה ובעלה אברהם בשנת 1956. בשנותיו הראשונות הוא היה מקום מהודר, אך עם מותו של אברהם ב־1966 לקחה על עצמה שרה את הניהול והפכה אותו לבוהמייני יותר. עיתונאים, סופרים, משוררים ואמנים רבים הפכו את תמר לביתם, ובהם נתן אלתרמן, יורם קניוק, עמוס לביא, פיצ'ו ושמוליק קראוס. ב־1989 הנציח השכן דאז יאיר לפיד את המקום בשיר "גרה בשינקין" שביצעה להקת מנגו, ומאז אין ישראלי שלא יודע על קיומו.

"שרה מדברת על זה כבר הרבה זמן, זה לא בא בהפתעה", אומר אחד הלקוחות הקבועים, הסופר דודו בוסי. בוסי הוא גם מי שטבע לשטרן את הכינוי "הקיסרית האחרונה".

"אנחנו לא לקוחות, אנחנו נתינים", הוא מסביר. החבורה הקבועה שלו, המונה בין השאר את איש הרדיו ערן סבאג והשחקן והבמאי יוסי פולק, נוהגת להיפגש בקפה תמר בכל יום. "אנחנו שם בכל יום כל היום. אנחנו הגרעין הקשה", הוא אומר בגאווה. לדבריו, הם כבר בוחנים אפשרויות למקומות מפגש חלופיים, "קפה ביאליק או המנזר".

"רעיון הסגירה היה באוויר, אבל אני אופטימי חסר תקנה וקיוויתי שלא", מספר המשורר רוני סומק, שנוהג לשבת בקפה תמר בכל יום שישי. "אני עכשיו בפסטיבל השירה בבואנוס איירס, וכל בית קפה רציני כאן מתגאה בסופרים שישבו בו: 'כאן ישב בורחס, כאן לורקה', יש מסורת. חבל שהמדינה לא מכריזה על קפה תמר כשמורת טבע. טבע הוא לא רק עצים, אלא גם נשמה. הלוואי שזה יקרה. לקפה תמר יש מניית בכורה של בתי הקפה המיתולוגיים בבורסה".

איפה תשב עכשיו?

"אני חושב על הנסיך הקטן".

לא מודעת לטוקבקים

על האמוציות שמעורר קפה תמר, המשמש כסמל לשינקינאיות ולתל־אביביות שמאלנית, ניתן ללמוד גם מעשרות הטוקבקים שבירכו על הסגירה. "זה בית קפה שמזוהה עם השמאל עוד מהימים שבהם חברי מערכת 'דבר', ששכנה ממול, נהגו להיפגש בו", אומר בוסי, "ומה לעשות? השמאל לא אהוב במיוחד". "סבתא לא מודעת לטוקבקים המנאצים שנכתבו על סגירת בית הקפה", מספרת נחמיאס־ורבין. "היא לא מחוברת לדברים האלה, וטוב שכך".

ואולם, לא רק שמאלנים הפכו את קפה תמר לביתם השני. איציק סודרי, מי שהיה דובר ש"ס, יושב בו בקביעות 15 שנה. "אני קצת עוף מוזר שם, וכששואלים את שרה אם המקום כשר היא תמיד אומרת 'דובר ש"ס אוכל אצלנו'", הוא מתגאה, "נכון שנדמה שהאוכלוסייה שם צבועה בצבע מסוים מאוד, אבל אני דוגמה מוכחת לפלורליזם של קפה תמר. במשך שנים המקום הקבוע שלי היה מתחת לשלט שמגנה את אריה דרעי, והרגשתי נוח עם זה. גם הוויכוחים הפוליטים העזים ביותר נערכו תמיד ברוח טובה".

קפה תמר בשישי האחרון. "אין כאן שום מאבק מול טייקוני נדל"ן" צילום: עמית שעל

כמו האייפל

סודרי, כמו רבים מבאי הקפה, אופטימי בנוגע להישארותו של המקום פתוח גם אחרי פרישתה של שטרן. "אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של בית הקפה, אל ימנע עצמו מן הרחמים", הוא מרפרר למקורות, אבל נכדיה של שטרן פוסלים את הרעיון. "קודם כל, מה שווה קפה תמר בלי שרה? זה לא קפה תמר", אומר יואב נחמיאס. "אנחנו מקווים שתימצא דרך להנציח את תרומתה לחיי התרבות של העיר, אבל אין לנו שום ציפייה שהמקום יישאר פתוח", אומרת איילת. "המקום הוחזק כל השנים בדמי מפתח בשכירות מוגנת. אם זה היה תלוי בבעלי הבית, הוא היה נסגר מזמן. אבל אין כאן שום מאבק מול טייקוני נדל"ן, זה פשוט לא הסיפור".

טלי ליפקין־שחק נולדה וגדלה בבית סמוך לקפה. "אמא שלי עד היום יושבת בו. שרה היתה לי כמו אמא שנייה, הייתי יושבת אצלה ומכינה שיעורים".

מה סוד הקסם של המקום?

"שרה, מה שהיא. היא וטוסט הגבינה".

"שרה היא לא איזו אמא תרזה שמגישה בורקס", מחדד אלון פנקס, לשעבר קונסול ישראל בניו יורק ומקבועי המקום. "ישבו בקפה תמר גם הרבה אנשים שהיא תיעבה, והיו אפילו כאלה שהיא גירשה. היו כמה שהיא אהבה, כאלה שהיתה אדישה אליהם ולא מעט שהיא שנאה".

פנקס, שברשותו תמונה שלו יושב על ברכי אביו בקפה תמר בשנת 1964 ("הייתי בן שנתיים"), מודה שלא ניתן יהיה לשחזר את הקסם בלי שרה. "אפשר לתת לסטארבקס להפעיל את המקום ולשים את ג'יימי אוליבר במטבח, אבל בלי שרה זה לא קפה תמר, נקודה. שרה היא כמו הביג בן, כמו מגדל אייפל. פריז יכולה להתקיים גם בלי האייפל, אבל מה זו פריז בלי האייפל?".