מוזיקה בלי האנגאובר

לו כולם ידעו שאת פסקול "הנסיכה הקסומה" כתב וביצע מארק נופלר, סביר להניח שהוא היה האמן האהוב בישראל. אבל גם ככה נופלר הוא אחד האמנים המוערכים כאן ובעולם: מאז הוציא עם אחיו דיוויד את אלבום הבכורה של דייר סטרייטס לפני כ־40 שנה, מכר הגיטריסט בעל הנגינה הנקייה והקול המחוספס יותר מ־125 מיליון אלבומים.

שיא הקריירה של נופלר היה באמצע שנות השמונים, כשיצא האלבום "Brothers In Arms" של דייר סטרייטס, שהיה אחד האלבומים הראשונים שהוקלטו באופן דיגיטלי. כך זכו אוזנינו להתענג על סאונד סטרילי באופן סוטה, שכמותו לא נשמע עד אז.

כעת, 20 שנה אחרי פירוק הלהקה, הגיטריסט המחונן מוציא אלבום שמיני בשם "Tracker" ׁׁ("עוקב") שבו הוא מוליך אותנו בדרך האנלוגית - התופים נשמעים כמו תופים, הגיטרה היא גיטרה וכו'. זה בולט במיוחד בשיר "Beryl", כשטכניקת הנגינה של נופלר, שזיכתה אותו בתואר דוקטור בשלושה מוסדות אקדמיים, נפרסת במלואה. כתמיד הוא פורט באצבעות ולא במפרט, וכשזה במקצב רוק אנו ישר נזרקים לימי הזוהר של דייר סטרייטס, כשבחור אנגלי חנון סובב על האצבע את כל העולם בעזרת MTV.

נופלר בהופעה. הוציא אלבום אנלוגי שנאמן לשורשיו המוזיקליים, אבל הולם גם את רוח התקופה צילום: אי פי איי

באלבום שולט טון מערסל שיכול לשמש רקע מושלם לשתיית יין לאור שקיעה. העניין הוא שאצל נופלר אין הנגאובר - אפשר לשתות את המוזיקה שלו בלי גבול. אחרי ארבעה שירים, כשהזמרת האורחת רות מודי מפליאה בקול מלטף, התכונה הזאת מתעצמת עד כדי כך ששיר כמו "Skydiver" יוכל לכבוש גם את מצעדי האינדי כהמנון פופ חלומי (ואותם דברים תקפים גם לגבי השיר החותם, "Wherever I Go").

אלו שכבר נשבו בקסמי נופלר יקבלו את מה שציפו לו ואף יותר. אבל הנה אמן המוזיקה הנעימה המרובע כביכול - זה שמציע נוסטלגיה לזקנים - מצליח לקרוץ גם לטעם מוזיקלי עכשווי. ספק אם יצליח לסחוף קהל היפסטרי, אבל כך או אחרת, מגיע לו על זה שאפו מיוחד.

רגעים שנזכור ביום שאחרי

2. גם חוברת האלבום מלאה הפתעות מפעם, כולל צילומים מימיו של נופלר כמרצה במכללה, לפני דייר סטרייטס

3. איך יודעים שאמן הוא מולטי־מיליונר? אם האלבום יוצא גם בקופסה מהודרת